עוד מבית GCL: GCL Publications | Legal Education | English
FavoriteLoadingהוסף למועדפים

בית המשפט העליון בקנדה בוחן את האינטראקציה בין סעיף 28 לחוק התובענות הייצוגיות וסעיף 138 בחלק XXIII.1 לחוק ניירות ערך, שעוסק בהטלת חבות אזרחית בגין גילוי נאות (או אי גילוי, קרי מצג שווא) בשוק המניות המשני; בפרט, נבחנת השאלה העקרונית האם סעיף 28 לחוק התובענות הייצוגיות משהה את תקופת ההתיישנות של עילת תביעה לפי סעיף 138 לחוק ניירות ערך, גם בטרם התקבלה הרשות הנדרשת כדי לתבוע בגין עילה זו? דעות השופטים בבית המשפט העליון חלוקות, הן מבחינה עקרונית והן מבחינת היישום בכל אחד מן הערעורים

25.12.18

בית המשפט העליון בקנדה בוחן את האינטראקציה בין סעיף 28 לחוק התובענות הייצוגיות וסעיף 138 בחלק XXIII.1 לחוק ניירות ערך, שעוסק בהטלת חבות אזרחית בגין גילוי נאות (או אי גילוי, קרי מצג שווא) בשוק המניות המשני; בפרט, נבחנת השאלה העקרונית האם סעיף 28 לחוק התובענות הייצוגיות משהה את תקופת ההתיישנות של עילת תביעה לפי סעיף 138 לחוק ניירות ערך, גם בטרם התקבלה הרשות הנדרשת כדי לתבוע בגין עילה זו? דעות השופטים בבית המשפט העליון חלוקות, הן מבחינה עקרונית והן מבחינת היישום בכל אחד מן הערעורים

עוד בפסק הדין: תקופת ההתיישנות שחלה בתביעות ייצוגיות בכלל, ובתביעות לפי חוק ניירות ערך בפרט; מתי תושהה תקופת ההתיישנות לטובת חברי הקבוצה הייצוגית? עילת תביעה סטטוטורית לפי חוק לניירות ערך בגין מצג שווא בשוק המניות המשני והאינטראקציה של עילה זו עם חוק התובענות הייצוגיות; האם ניתן לתקן את הפגם שבאי קבלת רשות להגיש תביעה בגין עילה סטטוטורית לפי חוק ניירות ערך באמצעות צווים רטרואקטיביים (nunc pro tunc) או לפי דוקטרינה של נסיבות מיוחדות? מהו רף הטיעון שחל בבקשות לקבלת רשות להגיש תביעה בעילת סטטוטורית לפי החוק לניירות ערך?

כדי לצפות בתוכן במלואו יש להירשם לאתר
מק"ט 14624