FavoriteLoadingהוסף למועדפים

חוק הביטחון הכלכלי בפרישת עובדים (ERISA) מחייב את הנאמנים של תכניות פנסיה, לרבות תכניות הקצאת אופציות לעובדים, לנהל את נכסי התכניות הללו בזהירות; השאלה המרכזית שמתעוררת במקרה הנוכחי היא – מהו סטנדרט הטיעון הדרוש כדי לטעון כיאות כי הנאמנים של תכנית הקצאת אופציות לעובדים הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם מכוח החוק? האם צדק בית המשפט המחוזי כאשר דחה תביעה כנגד הנאמנים של תכנית מסוג זה בעקבות צניחת מחיר המניה של IBM, מן הטעם שהתובעים לא עמדו בנטל הטיעון המוטל עליהם?

7.5.19

חוק הביטחון הכלכלי בפרישת עובדים (ERISA) מחייב את הנאמנים של תכניות פנסיה, לרבות תכניות הקצאת אופציות לעובדים, לנהל את נכסי התכניות הללו בזהירות; השאלה המרכזית שמתעוררת במקרה הנוכחי היא – מהו סטנדרט הטיעון הדרוש כדי לטעון כיאות כי הנאמנים של תכנית הקצאת אופציות לעובדים הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם מכוח החוק? האם צדק בית המשפט המחוזי כאשר דחה תביעה כנגד הנאמנים של תכנית מסוג זה בעקבות צניחת מחיר המניה של IBM, מן הטעם שהתובעים לא עמדו בנטל הטיעון המוטל עליהם?

עוד בפסק הדין: חוק ERISA וחובות הזהירות המוטלות על נאמנים מכוח חוק זה; סטנדרט טיעון להוכחת עילת הפרת חובת זהירות של נאמנים של תכנית הקצאת אופציות לעובדים (ESOP) – הלכת Dundenhoeffer ופסיקת בית המשפט העליון וערכאות הערעורים בעקבות פסק דין זה; האם בנסיבות המקרה ראוי להכריע בין הגישות הפרשניות השונות שהתפתחו בפסיקה בעקבות הלכת Dundenhoeffer? מהו הקשר בין סטנדרט הטיעון שחל בתביעות לפי חוק PSLRA לעומת תביעות מכוח חוק ERISA?

כדי לצפות בתוכן במלואו יש להירשם לאתר
מק"ט 15166