4.7.17

הסדרת מעמדו של הסוכן המסחרי בישראל בהשוואה להסדרי הדירקטיבה האירופית – משפט משווה

מאמרו של שחר מור, "הסדרת מעמדו של הסוכן המסחרי בישראל בהשוואה להסדרי הדירקטיבה האירופית – משפט משווה", מעניק חשיפה מרעננת לתחום חדש וחשוב של מאה זו, הצובר תאוצה לנוכח היותו של עולם המסחר עולם גלובלי, המחייב לשם קיומו מערכים מורכבים של שיתופי פעולה. דמותו של "הסוכן המסחרי" זוכה בימים אלה למקום של כבוד לנוכח היותו של הסוכן המסחרי גורם אשר נוטל תפקיד חשוב והכרחי בעולם עסקי חוצה גבולות, שבו פעמים רבות, יצרן אינו בעל יכולת (מקצועית או גיאוגרפית) לבצע את מלאכת השיווק והמכירות בכוחות עצמו. ההכרה בגורמים זרים כחיוניים לחיי המסחר של יצרנים מקומיים, מעוררת מורכבויות משפטיות לא מעטות לצד ההבנה כי תפקידו של הסוכן המסחרי הוא הכרחי. בהתאם, חשיבותו של הסוכן המסחרי זכתה לאחרונה להכרה מלאה בבחירתו של המחוקק הישראלי להסדיר את חוזה הסוכנות המסחרית בחקיקה ייעודית ולעגן בו הגנות מסוימות לצדדים לחוזה, ובפרט לסוכן המסחרי. המאמר מנתח ובוחן את מוסד הסוכנות המסחרית, בין היתר, לאורו של חוק חוזה סוכנות הישראלי, וכן עורך השוואה בינו ובין הדירקטיבה האירופית בעניין סוכנים מסחריים, שעליה מבוסס החוק הישראלי בחלקו.

4.7.17

פתרונות חוזיים וקביעת נמל מבטחים בעסקאות בניגוד עניינים בשותפות דלוורית – עד כמה דיני חובות האמונים הם דיספוזיטיביים וניתנים להתניה?

מאמרה של עו"ד ורד שיידמן, "פתרונות חוזיים וקביעת נמל מבטחים בעסקאות בניגוד עניינים בשותפות דלוורית – עד כמה דיני חובות האמונים הם דיספוזיטיביים וניתנים להתניה?", נכתב על רקע שינויים חשובים שאירעו בדלוור בסוף שנת 2016 ובתחילת שנת 2017 ביחס להסדרים חוזיים שבין שותפים בשותפויות מוגבלות באחריות, המבקשים להסדיר את יחסי השותפים המוגבלים עם שותף המנהל, בפרט בהקשרן של עסקאות שלשותף המנהל עניין אישי בהן. חובות האמונים בחברה הן חובות אשר מהוות הנחיה והתוויה של דרכי התנהלות מקובלות בעולם עסקים רווי בניגודי עניינים ובהתאמה, האורגנים נדרשים למלא אותן באופן בלתי מתפשר, ולבתי המשפט אין כל מניעה ליישם סטנדרט התנהגות זה על כל מחלוקת המובאת בפניהם. לעומת זאת, שותפויות דלווריות נהנות ממסלול חוזי אלטרנטיבי, המאפשר לשותפים להתנות על תחולת חובות האמונים בדרך של קביעת מנגנוני אישור מיוחדים חוזיים בהסכמי השותפות. הסדרים חוזיים אלה זכו להכרה וליישום מלאים וכמעט אבסולוטיים במשך שנים על ידי בתי המשפט, אפילו לאורן של תוצאות קשות לשותפים הרגילים, שפעמים רבות, מעמדם הינו כמעמדם של בעלי מניות מיעוט בחברה. לאחרונה, בפרשת Adrian Dieckman חל מפנה חשוב בנושא זה, ובתי המשפט בדלוור בחנו מחדש את השאלה, עד כמה יש להעניק חסינות מכוח הוראות חוזיות לעסקאות שלשותף הכללי יש עניין אישי בהן, אשר אינן עומדות בסטנדרטים האקוויטביליים של דיני האמונאות. במאמר נערכת סקירה של הגישה שרווחה עד היום בדלוור, וכן ניתוח הפסיקה החדשה שניתנה בשאלת תחולתם של דיני חובות האמונים גם על שותפויות וחשיבותם באופן כללי להשגת האיזונים והבלמים הנכונים במערך המורכב של ישויות המתופעלות באמצעות שלוחים ואורגנים.

4.7.17

אימוץ כלל שיקול הדעת העסקי בפרשת בזק: האם החלטת בית המשפט העליון הגבירה את הוודאות המשפטית או פגעה בה?

בימים של היעדר ודאות משפטית ביחס לחשיפת הדירקטורים לביקורת שיפוטית בגין החלטות שקיבלו במסגרת מילוי תפקידם, מתפרסם מאמרם של ד"ר צבי גבאי ומעיין קלדרון, "אימוץ כלל שיקול הדעת העסקי בפרשת בזק: האם החלטת בית המשפט העליון הגבירה את הוודאות המשפטית או פגעה בה?", אשר מבקש לבחון, האם ההלכה החדשה שניתנה בבית המשפט העליון בסוף חודש דצמבר 2016 בפרשת בזק, שבמסגרתה אימץ בית המשפט העליון בישראל את ההגנה המוענקת להחלטות דירקטוריון באמצעות יישום של כלל שיקול הדעת העסקי, אכן השיגה את אחד מיעדיו העיקריים – ודאות משפטית. במאמר ביקורת זה, אשר כולל גם בחינה מעמיקה והשוואתית של פסקי הדין המובילים בתחום זה בבית המשפט בדלוור, וביניהם הלכות MFW ו-KKR (הידועה גם כהלכתCorwin ), מבקשים הכותבים באופן מנומק להפנות את תשומת ליבה של הקהילה המשפטית בישראל ולהזהיר מפני הצפת תביעות סרק פוטנציאלית בבית המשפט, תוך פגיעה במעמד הדירקטוריון כאורגן משמעותי ומהותי לפעילותה התקינה של החברה, אם לא יוענקו לו הגנות ראויות לביצוע תפקידו. המאמר מבקש לבחון עד כמה אומץ כלל שיקול הדעת העסקי בישראל; האם בתי המשפט בישראל בשלים לשים לעצמם חסמים יזומים שמטרתם למנוע התערבות עודפת בהחלטות דירקטוריון; עד כמה המשק הישראלי פועל מכוח חשדנות אינהרנטית כלפי הדירקטורים בחברות הציבוריות, בין היתר, לנוכח השוק הריכוזי בישראל, ועוד.