27.2.17 הטלת אחריות על יועץ חיצוני החותם, או לחלופין המשפיע על פרסומו של פרט מטעה בדיווחי התאגיד – ספקטרום של גישות גלובליות שונות (שומרי הסף של החברה בשנת 2016 – כלבי שמירה או כלבי ציד? – חלק שלישי) המאמר השלישי בסדרת המאמרים העוסקים בשומרי הסף ובשאלת תפקידם ככלבי שמירה או ככלבי ציד, אשר נכתב על ידי הח"מ ועורכת הדין סיגל לזרוביץ,"הטלת אחריות על יועץ חיצוני החותם, או לחלופין המשפיע על פרסומו של פרט מטעה בדיווחי התאגיד – ספקטרום של גישות גלובליות שונות", מבקש לבחון באופן נקודתי וממוקד יותר שתי גישות משפט שונות באשר לאחריותם של היועצים החיצוניים של החברה הציבורית המעורבים בעריכת מסמכי הדיווח לציבור – החל ממסמכי רישומה כחברה ציבורית, המשך בעריכת התשקיף ובפרסומם של דיווחים תקופתיים שהינם בבחינת חובה חוקית של חברה מדווחת, וכלה בדיווחים שוטפים בקרות אירוע מהותי בחברה המדווחת שיש לגלותו על פי דין. הדיון במאמר זה הוקדש לאחריותם של היועצים החיצוניים למסמכים שעליהם הם חותמים, אולם יתרה מזאת – לאחריותם של היועצים החיצוניים, אם בכלל, לעצם השתתפותם בניסוח מסמכי הדיווח של החברה הציבורית, ובאלו תנאים. שאלת אחריותם של יועצים חיצוניים למסמכים שעליהם הם חותמים, ובפרט אחריותם לניסוח מסמכיה של חברה מדווחת באותן מערכות המשפט המכירות באפשרות להטיל חבות ואחריות בגין זאת, היא במידה רבה שאלה של מדיניות רצויה, ומכאן גם המורכבות והעדינות הנדרשות בעת ניהולו של דיון זה. הטלת אחריות על המנסח, קשורה להכרה, כי לעולם לא מדובר בפעולה שתחילתה וסיומה בניסוח גרידא, וכוחו של המנסח אינו מסתכם בעצם פעולת הניסוח, בדיוק כשם שאחריותו החוקית של היועץ החיצוני הנובעת מהפרט המטעה ששולב במסמך שפורסם, אינה מתקיימת רק מעצם חתימתו על המסמך. המאמר מנסה לעקוב אחר שתי שיטות משפט שונות המחזיקות בגישות הפוכות: האחת – מכירה באפשרות החוקית להטיל אחריות גם על מי שהשפיע על הדיווח או על הפרסום, אך לא חתם עליו; והשנייה – מגבילה ותוחמת את אחריותו של הגורם החיצוני אך ורק לחוות דעת שעליהן חתם ושפורסמו בכפוף לאישורו המוקדם.
26.2.17 לבעלי מניות דווקא יש SAY על שכרו של המנכ״ל בימים אלה מתנהל דיון באשר למשכורתו של מנכ"ל קבוצת לוזון, עו"ד ארז תיק, המקורב לבעל השליטה.
23.2.17 עד כמה חזקה תביעתו של בעל מניות, אשר פנה בפנייה מוקדמת לדירקטוריון בטרם הגיש את תביעתו הנגזרת ונענה בשלילה? איזו משוכה חדשה מקימה עצם הפנייה המוקדמת לדירקטוריון כלפי בעל המניות המגיש את התביעה הנגזרת? בית המשפט הצ'נסרי בדלוור ממשיך להעמיק בסוגיות הקשורות לחזקת שיקול דעתו העסקי של הדירקטוריון, בהיותה של עילת תביעה של חברה נכס השייך לחברה אשר מימושה ייקבע על ידי הדירקטוריון, ובשאלת נטל ההוכחה המוטל על בעל מניות שפנייתו לדירקטוריון נדחתה, לרבות סטנדרט הבחינה של בית המשפט בנסיבות אלו; זוהי החלטה שעניינה האמיתי הוא שאלה של כדאיות – מה יותר קל לו, לתובע הנגזר – האם להוכיח, כי פנייה מוקדמת לדירקטוריון הינה בלתי יעילה, או שמא דווקא לפנות בפנייה מוקדמת לדירקטוריון, ולהתמודד אחר כך עם הנטלים המוטלים עליו אם הדירקטוריון דחה את פנייתו עוד בפסק הדין: עילות תביעה השייכות לחברה; שיקול דעתו העסקי של הדירקטוריון לממש את עילת התביעה השייכת לחברה
23.2.17 האם קיימות כלפי חברה ציבורית חובות גילוי כלשהן? האם קיימת חובת דיווח פוזיטיבית על חברה ציבורית בארצות–הברית?: חברה שייצרה תרופה לסיוע בהפחתת משקל, נקלעה למחלוקת עניינית ובתום לב עם ה-FDA, משום שעכברי המעבדה שעליהם נוסתה התרופה חלו בסרטן; החברה לא גילתה את עובדות ניסויי המעבדה לציבור המשקיעים אשר למד על הממצא רק לאחר שה-FDA הנפיק דוח משל עצמו; ערכאת הערעורים התשיעית נדרשת לשאלה, האם בהתקיימה של מחלוקת מהותית כאמור, בין החברה ובין ה-FDA, התגבש היסוד הנפשי של עבירת התרמית בניירות ערך (מצג שווא ואי-גילוי נאות)? דיון זה גרר דיון מורכב נוסף לגבי השאלה – האם קמה חובת דיווח בנסיבות העניין, ומתי באופן עקרוני קמה חובת דיווח כלפי חברה ציבורית? עוד בפסק הדין: סעיף 10(b) לחוק המסחר בניירות ערך וכלל 10b-5 מכוחו; כיצד מתגבש היסוד הנפשי של עבירת מצג שווא ואי-גילוי נאות?; האם קמה חובת דיווח על פי דין כלפי חברה ציבורית?; באלו נסיבות קמה חובת הדיווח של החברה הציבורית?; חובות הגילוי הנאות לפי חוקי ניירות ערך וחובות הגילוי והדיווח לפי חוק PSLRA (חוק האכיפה הפרטית בניירות ערך)
22.2.17 מעמדם של מצגים כוזבים שנמסרו במהלך בדיקת הנאותות (Due Diligence) לקראת רכישה של מקבץ חברות-בנות, אך לא שולבו בפרק המצגים וההתחייבויות של עסקת המיזוג באופן מפורש: בית המשפט הצ'נסרי נדרש לבחון, האם רוכשת בעסקת מיזוג רשאית לטעון, כי שילמה ביתר את תמורתה של חברה-בת על בסיס מצג מטעה שהוצג לה במהלך הדיו-דיליג'נס, אך לא נכלל כמצג בפרק המצגים וההתחייבויות בעסקת המיזוג; חשיבותו של פסק דין זה היא בניתוח המשמעות וההשלכות של שילובם של סעיף מצגים והתחייבויות בעסקאות המיזוג, בקביעת מגבלה על אחריות המוכרת למצגים המעוגנים בחוזה, ולבסוף בהשלכות של שילוב סעיף כללי בחוזה הקובע, כי רק תנאי החוזה הם שמעגנים את יחסי הצדדים; פרקטיקה ודין נפגשים עוד בפסק הדין: מצגים והתחייבויות בעסקת מיזוג; הליכי הדיו-דיליג'נס בעסקת מיזוג; משמעו של סעיף החרגת הסתמכות; משמעו של סעיף סופיות החוזה
22.2.17 באירוע נדיר באופן יחסי, בית המשפט הצ'נסרי בדלוור, עורך פרשנות להסכם בין צדדים לנוכח אי-בהירות תנאיו: זוהי תביעה המתבססת על הפרתם של תנאי עסקת מיזוג, מגיעה לפתחו של בית המשפט הצ'נסרי אשר נדרש לבחון האם הנתבעים אכן הפרו את ההוראות המגבילות בהסכם לרכישת מניות?; חשיבותו של פסק דין זה, היא בדרך הפרשנית בה נוקט בית המשפט ויתירה מכך, עצם התערבותו לנוכח היותה של עסקת המיזוג, מעוגנת בהסכם לא ברור עוד בפסק הדין: פרשנות הסכם המעגן עסקת מיזוג, על בסיס סבירות כוונות הצדדים כפי שאלו עולות מסעיפי החוזה
20.2.17 בית המשפט העליון בדלוור דן בשאלה – האם הסכם העסקה עם נושא משרה בכיר שנחתם על בסיס של תרמית מצד נושא המשרה, הופך את הסכם ההעסקה לבטל, לרבות סעיפי השיפוי הקבועים בו, באופן שהחברה כעת אינה מחוייבת לשפותו בגין הגנתו המשפטית?; כלומר, האם חברה יכולה להתחמק מתשלומי מקדמות על חשבון זכות השיפוי, רק משום שהיא זו אשר הגישה את התביעה כנגד נושא המשרה? עוד בפסק הדין: הקשר שבין הזכות לשיפוי הוצאות משפטיות של נושאי משרה ובין חובת החברה לשלם מקדמות על החשבון