6.2.17

איגוח ו- True Sale: בית המשפט של המחוז הדרומי בניו-יורק דן באומץ, באחריותו של המלווה המקורי בהליכי איגוח, למצגים כוזבים שמסר, ושבעקבותיהם, אוגמו וקובצו באופן שגוי, חלק ניכר מההלוואות שגיבשו נייר ערך תוצרתו של הליך איגוח; התביעה הוגשה נגד הבנק בעילה של הפרת חוזה – מלווה מקורי, על ידי הנאמן של שלוש קרנות: בתביעה נטען, כי הבנק הפר מצגים מסוימים והבטחות מסוימות בקשר ל- 9,342 מתוך 17,082 הלוואות משכנתא שקובצו ואוגמו יחד בשלוש הקרנות, ולפיכך, עליה לשלם פיצוי בסך 2 מיליארד דולרים; בהחלטה זו מוצגים הממצאים העובדתיים והמסקנות המשפטיות; בית המשפט בחן מדגם של 20 הלוואות שונות, לפי אמות המידה שנקבעו בהחלטה, ומצא כי הקרנות הוכיחו שחלק מן ההבטחות והמצגים שהציגה UBS, אכן הופרו בקשר לרוב ההלוואות שבמדגם, ואילו חלק מן ההפרות לא הוכחו; נפסק כי לאור ההיקף העצום של ההלוואות בתביעה זו, הקרנות והבנק יגישו המלצות למועמדים למינוי למומחה ראשי ונוסח של צו המינוי; לאחר שמיעת הצדדים, בית המשפט יורה על החלטתו בעניין מינוי מומחה שישמש כמומחה ראשי בתביעה; המומחה הראשי יקבע תכנית לקביעת ממצאים עובדתיים ומסקנות משפטיות בקשר לכל יתר ההלוואות שלא נידונו באופן פרטני בהחלטה זו

עוד בפסק הדין: הקרנות מבקשות כי הבנק יבצע רכישה חוזרת של הלוואות מסוימות ובמידה וחלק מן ההלוואות כבר חוסלו, הקרנות מבקשות כי הבנק ישלם להן את סכום הפיצוי המקביל לרכישה חוזרת; נפסק כי בקשר לכל אחת מן ההלוואות הקרנות חייבות להוכיח את היסודות הבאים: 1. הייתה הפרה של הבטחה או מצג; 2. הבנק גילה את ההפרה בעצמו או שקיבל הודעה על ההפרה בזמן, אולם לא ריפא, החליף או ביצע רכישה חוזרת תוך 90 יום; ו- 3. בעת גילוי ההפרה או קבלת ההודעה על ההפרה, ההפרה השפיעה בצורה שלילית ומהותית על האינטרסים של בעלי התעודות