7.2.17 בית המשפט העליון בדלוור נדרש לדון בערעור על פסק דין שעסק בחלוקת כספי קרן נאמנות של בני משפחה; השאלה המשפטית העולה לדיון הינה, האם הודעת החרגה שהוציאו חלק מהמוטבים כנגד גובה פסיקת בית המשפט ביחס לנהנה שלישי, הייתה בבחינת הודעה כדין? עוד בפסק הדין: דיני נאמנות
6.2.17 איגוח ו- True Sale: בית המשפט של המחוז הדרומי בניו-יורק דן באומץ, באחריותו של המלווה המקורי בהליכי איגוח, למצגים כוזבים שמסר, ושבעקבותיהם, אוגמו וקובצו באופן שגוי, חלק ניכר מההלוואות שגיבשו נייר ערך תוצרתו של הליך איגוח; התביעה הוגשה נגד הבנק בעילה של הפרת חוזה – מלווה מקורי, על ידי הנאמן של שלוש קרנות: בתביעה נטען, כי הבנק הפר מצגים מסוימים והבטחות מסוימות בקשר ל- 9,342 מתוך 17,082 הלוואות משכנתא שקובצו ואוגמו יחד בשלוש הקרנות, ולפיכך, עליה לשלם פיצוי בסך 2 מיליארד דולרים; בהחלטה זו מוצגים הממצאים העובדתיים והמסקנות המשפטיות; בית המשפט בחן מדגם של 20 הלוואות שונות, לפי אמות המידה שנקבעו בהחלטה, ומצא כי הקרנות הוכיחו שחלק מן ההבטחות והמצגים שהציגה UBS, אכן הופרו בקשר לרוב ההלוואות שבמדגם, ואילו חלק מן ההפרות לא הוכחו; נפסק כי לאור ההיקף העצום של ההלוואות בתביעה זו, הקרנות והבנק יגישו המלצות למועמדים למינוי למומחה ראשי ונוסח של צו המינוי; לאחר שמיעת הצדדים, בית המשפט יורה על החלטתו בעניין מינוי מומחה שישמש כמומחה ראשי בתביעה; המומחה הראשי יקבע תכנית לקביעת ממצאים עובדתיים ומסקנות משפטיות בקשר לכל יתר ההלוואות שלא נידונו באופן פרטני בהחלטה זו עוד בפסק הדין: הקרנות מבקשות כי הבנק יבצע רכישה חוזרת של הלוואות מסוימות ובמידה וחלק מן ההלוואות כבר חוסלו, הקרנות מבקשות כי הבנק ישלם להן את סכום הפיצוי המקביל לרכישה חוזרת; נפסק כי בקשר לכל אחת מן ההלוואות הקרנות חייבות להוכיח את היסודות הבאים: 1. הייתה הפרה של הבטחה או מצג; 2. הבנק גילה את ההפרה בעצמו או שקיבל הודעה על ההפרה בזמן, אולם לא ריפא, החליף או ביצע רכישה חוזרת תוך 90 יום; ו- 3. בעת גילוי ההפרה או קבלת ההודעה על ההפרה, ההפרה השפיעה בצורה שלילית ומהותית על האינטרסים של בעלי התעודות
2.2.17 איחוד תיקים וכאבי ראש נוספים: האם יש לבחון מחדש את הלכת Hageman לאור החלטת בית המשפט העליון בפסק דין ?Gelboim; ערכאת הערעורים משיבה על שאלה זו בשלילה, שכן מאחר שהתיקים של McCullough ו- Haynes, מושא הבקשה הנוכחית, אוחדו עם התיקים האחרים בבית המשפט המחוזי לכל מטרה, ולא רק לצרכי הליכי קדם משפט, ומאחר שבית המשפט בפסק דין Gelboim סירב מפורשות להביע דעתו לגבי אפשרות הערעור על דחיית אחת התביעות באיחוד תיקים מסוג זה, Gelboim אינו מחייב את ערכאת הערעורים לבחון את תוקפה של הלכת Hageman; נקבע, כי לאחר יישומה של הלכת Hageman, ערכאת הערעורים לא מוצאת דבר בחומר בתיק שמתגבר על החזקה לפיה אין לערער על ההחלטה בשלב זה עוד בפסק הדין: בהלכת Hageman נקבע, שכאשר ישנה פסיקה בתיק מאוחד שלא מיישבת את כל התביעות שאוחדו בתיק, ישנה חזקה לפיה הפסיקה לא ניתנת לערעור בהיעדר אישור לפי כלל 54(b); בנסיבות חריגות מאד, יתכן ובעל דין יוכל להתגבר על החזקה הזו ולשכנע את בית המשפט כי עליו לדון בערעור לגופו של עניין, ולא לחכות לפסיקה סופית בתיק המאוחד
1.2.17 ערעור ברשות בדלוור: בית המשפט הצ'נסרי דחה את בקשת התובעת להגשת ערעור ביניים על החלטתו; בית המשפט קבע, כי ערעור התובעת לא מקדם אינטרסים של יעילות דיונית או שיקולים של צדק, ואין בנמצא יתרונות מהותיים שמובילים למתן רשות להגשת ערעור ביניים, לפי כלל 42 לכללי בית המשפט העליון עוד בפסק הדין: כפי שמבהיר כלל 42 לכללי בית המשפט העליון, ערעור ביניים הוא סעד חריג, שהינו היוצא מן הכלל ואין להופכו לכלל, שכן הוא מפריע להליך התביעה, יוצר עיכובים ועשוי ליצור סיכון של מיצוי המשאבים השיפוטיים ומשאבי הצדדים; בטרם יאשר את הגשת הערעור, על בית המשפט לקבוע האם ערעור ביניים יביא עמו יתרונות שעולים במשקלם על העלויות הכרוכות בערעור מסוג זה; שיבוש ראיות והליכי בית משפט
1.2.17 תיק זה עוסק בהסכם פשרה במסגרת תביעות ייצוגיות שהוגשו בעילות של דיני ניירות ערך; בדומה למחלוקות רבות העוסקות בהסכמי פשרה סופיים, תיק זה עוסק בשאלה מי זכאי לקבל נתח "מעוגת הפשרה"?; בתוך כך, נדרשה ערכאת הערעורים השנייה בארצות הברית לשאלה, האם תכניות ההטבות לעובדים מכוח חוק ERISA, נכללות בהגדרה הרגילה של ישויות "קשורות" (affiliates) לחברה אשר מנהלת עבור עובדיה, תכניות אלה, בהקשרן של הסכמי הפשרה בתביעות הייצוגיות?; דיון חשוב נוסף מתנהל בהחלטה זו, ביחס למטרות חוק ERISA והקשר של תכניות ההטבות לעובדים לחברה המנהלת אותם ואף לעובדים עצמם עוד בפסק הדין: חוק ERISA מציב מגבלות סטטוטוריות חשובות בנוגע לשליטת המעסיק על ניהול ומדיניות תכניות הטבות לעובדים, ולכן, תכניות אלו לא נכללות בהגדרה הרגילה של ישויות "קשורות"; לפיכך, התכניות כן זכאיות לקבל נתח מעוגת הפשרה, והמשיבים יצטרכו להסתפק בנתח קטן יותר מאותה עוגה;
1.2.17 ערכאת הערעורים של אונטריו נדרשה להתערב בהסדרים החוזיים שבין הצדדים לשותפות – הסכם השותפים וכן הסכם מסחרי נוסף שהסדיר את עסקיה של השותפות; הסוגיה המעשית בפרשה זו היתה, האם הסכם השותפות, יחד עם ההסכם המסחרי, מזכים את המשיבה במחצית ממגרשי הבניה שמשחררת השותפות ככל שמתקדם תהליך פיתוח הקרקע; המערערת מכחישה כי ההסכם מעניק זכות כאמור וסבורה, שככל שההסכם המסחרי אכן מעניק למשיבה זכות זו, מסמך זה ממילא אינו בר-אכיפה, וזאת משלוש סיבות: המשיבה לא נתנה שום תמורה במסגרת ההסכם המסחרי; המסמך לא עונה על דרישות הדין של הסכם אופציה תקף; ותנאי המסמך אינם וודאיים; חשיבותה של הכרעה זו הינה בסוגיית הפרשנות החוזית ביחס להסכם שותפות המתנגש עם הסכם מסחרי שנטען עליו כי ממילא כלל אינו תקף עוד בפסק הדין: פרשנות חוזים – הבהרת תנאי חוזי לא ברור בחוזה לטווח ארוך, בניסיון ליצור ודאות ולמנוע מחלוקות עתידיות, מבטיחה לצדדים תועלת הדדית, ומדובר במשהו בעל ערך שמקבל כל אחד מהצדדים לחוזה; בעת שמתקיימים שני חוזים סותרים, בית המשפט ישתדל לפרש את שניהם באופן המעניק תוקף לשניהם; האם ניתן לאכוף חוזה אשר אינו קובע תמורה?; האם שינוי בחוזה חייב להיתמך בתמורה נוספת?
30.1.17 יישום קלאסי של הלכת MFW לקראת סוף שנת 2016: בית המשפט הצ'נסרי בדלוור מיישם את הלכת MFW כלשונה על עסקת המיזוג נשוא פרשה זו, תוך מתן עדיפות לכלל שיקול הדעת העסקי של הדירקטוריון; ישר ולעניין! עוד בפסק הדין: סטנדרט הבחינה של בית המשפט לפי כלל שיקול הדעת העסקי; הצעת רכש מול מכירת שליטה לצד שלישי; פרמיית שליטה בעת מכירת שליטה לצד שלישי; תום לב בעסקאות חברה עם בעל השליטה; חובת הנאמנות בעסקאות מסוג זה