27.12.16 ערכאת הערעורים השלישית נדרשת בפעם הראשונה, לקבוע "מיהו יועץ השקעות" על פי חוק ייעוץ ההשקעות משנת 1940; בתוך כך, ערכאת הערעורים מנהלת דיון חשוב במהות ובתכלית החקיקה, לרבות ההיסטוריה שקדמה לה, וכן בחובות האמונים של יועץ ההשקעות עוד בפסק הדין: הגדרתו של "יועץ השקעות"; מהי הגדרתה של תמורה בעד ייעוץ השקעות? חובות האמונים של יועצי ההשקעות; תכלית חקיקת חוק ייעוץ ההשקעות משנת 1940
27.12.16 קלאסיקה אמיתית: בית המשפט הצ'נסרי בדלוור מיישם את ההלכה המחייבת באשר לסטנדרט הבחינה לפי כלל שיקול הדעת העסקי, ולאפקט המטהר של אישור כלל בעלי המניות בחברה לאחר שהצבעתם נעשתה על בסיס מושכל ובהיותם בלתי מוטים; חשיבותו של פסק דין זה היא בהיותו משקף באופן קלאסי את כוחה של חזקת שיקול הדעת העסקי של הדירקטוריון, את האפקט המטהר של הצבעת בעלי המניות, אפילו אם ניתן להניח כי הדירקטוריון היה בעל עניין אישי בהתקשרות, ולבסוף – את הקפדתם של בתי המשפט בדלוור שלא להתערב בהחלטות חברה ולהחיל את סטנדרט הבחינה לפי כלל שיקול הדעת העסקי בעקבות האפקט המטהר עוד בפסק הדין: חזקת שיקול הדעת העסקי; חובות האמונים בחברה; מיהו בעל שליטה בחברה?; האם היותה של קרן הון משקיעה בנתח משמעותי בחברה, הופכת אותה לבעלת שליטה?; האם צרכיה של קרן הון לתשלום מהיר בטווח הקצר מעמידים אותה במצב של ניגוד עניינים מול החברה שבה היא מושקעת?; המשמעות וההשלכות, אם בכלל, של קשרים עסקיים של הדירקטורים עם קרן ההון, לחובות האמונים של הדירקטורים כלפי החברה; סטנדרט הבחינה לפי כלל ההגינות המלאה ועסקאות בעלי שליטה בניגוד עניינים; אימתי עסקה של חברה שיש לה בעל שליטה, היא בגדר "עסקת בעל שליטה"?
27.12.16 עד כמה נדרש מקבל מידע פנים (tippee) שסחר על בסיס המידע שקיבל, לדעת כי צמחה למוסר המידע (tipper) טובת ההנאה על מנת שיקומו חבות ואחריות כלפי הראשון (מקבל המידע)? ערכאת הערעורים השנייה וערכאת הערעורים התשיעית חלוקות ביניהן באשר ליישום הלכת Dirks שנפסקה בבית המשפט העליון בשנות ה-80 בסוגיה זו; דקותיים לפני סגירתה של שנת 2016, בית המשפט העליון בארצות-הברית שב ומכריע במחלוקת בין ערכאות הערעורים, וקובע הלכה מחייבת ביחס לשאלה, עד כמה נדרשת ידיעתו של מקבל המידע שסחר במידע הפנים, על דבר טובת ההנאה שנגזרה לאיש הפנים מהמסחר שבוצע על ידי מקבל המידע? עוד בפסק הדין: אחריותו של מקבל מידע פנים של חברה שטרם גולה לציבור; האם נדרשת ידיעת מקבל המידע, כי איש הפנים מוסר המידע קיבל טובת הנאה ממסירת המידע, על מנת שתקום כלפיו אחריות פלילית?
22.12.16 בקשת עיכוב הליכים בתביעה שהוגשה בדלוור בגין טענות לתשלום הוצאות משפטיות ושיפוי, הפרות חובות האמונים והפרות חוזיות; בית המשפט דחה את בקשת הנתבעים לעכב הליכים בטענת השיפוי ותשלום ההוצאות בקובעו כי רק בנסיבות חריגות במיוחד יש לעכב או לדחות טענות לתשלום הוצאות משפטיות, לטובת תביעה קודמת תלויה ועומדת שמקימה את הטענות הללו; על מנת לעמוד בנטל הכבד האמור, הנתבעים חייבים להציג בפני בית המשפט "הסבר משכנע במיוחד" מדוע יש לעכב את טענות תשלום ההוצאות לטובת תביעת אילינוי; עוד בפסק הדין: במסגרת הקביעה האם העובדות והנסיבות של מקרה מסוים מצדיקות עיכוב הליכים, בית המשפט בוחן כל מקרה לגופו, ולא יעכב הליכים בתביעה שהוגשה בדלוור, כעניין של זכות, רק משום שקיימת תביעה קודמת תלויה ועומדת בתחום שיפוט אחר העוסקת באותם צדדים וסוגיות; בית המשפט רשאי להפעיל שיקול דעתו, תוך התחשבות באחווה בין בתי משפט והנחיצות בניהול יעיל ומסודר של הצדק, כאשר הוא בוחן האם יש לעכב הליכים בתביעה שהוגשה בדלוור לטובת תביעה שהוגשה קודם לכן בתחום שיפוט אחר
22.12.16 בליבה של בקשה זו לעיכוב הליכים לנוכח בירורה של תביעה מקבילה בנוגע לאותה המסכת העובדתית – תביעה לתשלום הוצאות משפטיות ושיפוי, על רקע טענות של הפרות חובות האמונים והפרות חוזיות; בית המשפט הצ'נסרי דחה את בקשת הנתבעים לדחות על הסף את התביעה לטובת תביעת אילינוי, אולם נעתר לבקשה לעכב את ההליכים בתביעה זו לטובת תביעת אילינוי בקשר לטענות הקשורות בהערכת שווי והפרת חובות האמונים; בית המשפט שמר בידיו את סמכות השיפוט בתביעת דלוור וציין, כי ניתן יהיה להסיר את עיכוב ההליכים ככל שיידרש הדבר בהתאם לנסיבות עוד בפסק הדין: דוקטרינת McWane מבכרת עיכוב הליכים לא רק כאשר מדובר בצדדים ונושאים זהים, אלא גם כאשר קיימת זהות פונקציונאלית או מהותית ביניהם, כך שהם עולים מתוך גרעין עובדתי אופרטיבי משותף; בית המשפט מאזן בין היעדר זהות מוחלטת בין הצדדים והסוגיות ובין האפשרות של פסיקות סותרות, שיכולות להתעורר אם שתי התביעות תמשכנה להתנהל בו זמנית; בית המשפט בוחן כל מקרה לגופו, ולא ייעתר למתן עיכוב הליכים כעניין של זכות, רק משום שקיימת תביעה קודמת תלויה ועומדת בתחום שיפוט אחר
22.12.16 זהו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר דחה את בקשת התובעות לאישור תביעה ייצוגית, בגין הסתרת הסיכונים האמיתיים הטמונים בתרופה אנטיביוטית בשם Ketek, בעילה מכוח חוק RICO; ערכאת הערעורים קבעה, כי אמנם צודקות התובעות כי ההלכה שנפסקה בפרשת Zyprexa אינה מונעת הגשת תביעה ייצוגית בעילת הונאת דואר לפי חוק RICO כנגד יצרנית תרופות, אולם הלכת Zyprexa חלה בנסיבות המקרה הנוכחי ומונעת את ניסיון התובעות לאשר תביעה ייצוגית; בעוד שיתכן כי קבוצת תובעים תוכיח את היבט הסיבתיות של עילת הונאת תרופות, כמו זו שנטענה כאן, באמצעות הוכחה משותפת וכללית, ואולם במקרה דנן, התובעות כאן לא הצליחו להראות כי ברשותן הוכחה כאמור; בנוסף, החלטת אישור התביעה הייצוגית פותרת בהכרח את שאלת הפסיקה המקוצרת, שכן אם לא ניתן להוכיח את עילות RICO באמצעות הוכחה כללית ומשותפת והתובעות לא הציגו הוכחה פרטנית, טענותיהן לא יכולות לשרוד פסיקה מקוצרת עוד בפסק הדין: על אף שהסתמכות על מצג שווא נטען של הנתבע איננה אחד מיסודות עילת הונאת דואר לפי חוק RICO, במרבית התיקים, תיאורית הנזק על בסיס עילת הונאת דואר לפי חוק RICO אכן תלויה בהוכחה כי מישהו – בין אם מדובר בתובע עצמו ובין אם מדובר בצד שלישי – הסתמך על מצג השווא של הנתבע; הסתמכות כאמור בדרך כלל תהווה צעד נחוץ בשרשרת הסיבתיות, הקושרת בין מצגי השווא הנטענים של הנתבע ובין הנזק של התובע
22.12.16 תביעה זו הוגשה בטענה, כי הנתבעים קשרו קשר להקים עסק לצורכי פגיעה בעסק אחר, ועל כן, הרי שהקמת העסק נעשה בניגוד לחוק RICO האוסר על התאגדות לצורכי ביצוע פשע; במסגרת החלטה זו, נדרש בית המשפט לבחון, האם מאחר שהתובעת ידעה אודות הנזק כבר בדצמבר 2008, למעלה מחמש שנים לפני שהוגשה תביעתה המקורית, טענתה נופלת מחוץ לגדרי תקופת ההתיישנות לפי חוק RICO, ולפיכך מנועה מטעמי חלוף הזמן? תביעה זו בוחנת את חובתם של תובעים בעילת תביעה מכוח חוק RICO, לפעול בשקדנות בהגשת תביעתם כנגד הפוגעים עוד בפסק הדין: במקרים לפי חוק RICO, בית המשפט מיישם כלל העוסק במועד גילוי הנזק, לפיו תקופת ההתיישנות בת 4 השנים מתחילה לרוץ ברגע שהתובע מגלה את הנזק לפי חוק RICO או שהיה עליו לגלות נזק כאמור; תקופת ההתיישנות מתחילה לרוץ גם אם טרם התגלתה המזימה כולה, כל עוד היו "תמרורי אזהרה" שהקימו את הצורך בבדיקה