5.10.16 בקשה לגילוי מסמכי חברה עולה במסגרת תביעת בעלי מניות נגד החברה והדירקטוריון, בטענה כי מסמכי הפרוקסי שהוגשו לאסיפה, לא כללו את מלוא הפרטים המהותיים לקבלת החלטה מיודעת; בית המשפט הצ'נסרי קבע, כי יש לדחות את בקשת החירום שהגיש התובע, לאישור הגשת ערעור ביניים על החלטת בית המשפט שניתנה במקום; בית המשפט קבע, כי החלטתו שניתנה במקום אכן הכריעה בסוגיה מהותית וביססה זכות משפטית; כתוצאה מהחלטה זו, הנתבעים חופשיים להמשיך ולהתקדם בהצעת המכרז, מבלי לגלות את המידע שלטענת התובע יש לגלות על פי דין; ללא בחינה ערעורית של ההחלטה, התובע ייאלץ להחליט האם הוא מעוניין להציע הצעה מבלי לקבל את המידע שהוא מבקש אולם, בית המשפט אינו סבור כי הפסיקה לא מפותחת דיה בעניין זה או שיש בה סתירה, ולפיכך אינו יכול לאשר הגשת ערעור ביניים עוד בפסק הדין: הפסיקה קובעת, כי בעת הערכת שווי לפי שיטת ה- DCF, כאשר בנקאים גוזרים תזרימי מזומנים חופשיים לאחר מיסוי וללא מינוף, ולא רק מסתמכים על תחזיות ההנהלה, התשומות עליהן הסתמכו אינן כפופות לדרישת גילוי per se במסגרת מסמכי הפרוקסי; כפי שציין בית משפט זה בעבר, גילוי מידע שלא כולל את כל הנתונים הפיננסיים הנדרשים לביצוע הערכה בלתי תלויה של השווי ההוגן, אינו מטעה כשלעצמו (per se) ואינו מהווה השמטה של עובדה מהותית
5.10.16 חובות גילוי ספציפיות של חברות ליצור תרופות: האם מחדלי גילוי של יצרנית תרופת Avandia, אודות הסיכונים המשמעותיים של השימוש בתרופה מפר את חוק RICO, על בסיס הונאת דואר, הונאה באמצעים אלקטרוניים, שיבוש עדות ושימוש במתקנים בין-מדינתיים לניהול פעילות בלתי חוקית? זהו ערעור ביניים זה העוסק בתביעה שהגישו חברות ביטוח כנגד חברה, על רקע מצגי שווא שהציגה לכאורה ובגין הסתרת הסיכונים הבריאותיים המשמעותיים הקשורים לשימוש בתרופה לטיפול בסוכרת סוג 2; החברה ביקשה לדחות על הסף את התביעה שהוגשה נגדה וערכאת הערעורים השלישית נדרשה לבחון האם התובעות טענו כראוי את כל התנאים המקימים לטובתה זכות עמידה להגיש תביעה בעילה לפי חוק RICO עוד בפסק הדין: עילות תביעה וזכות עמידה לפי חוק RICO
29.9.16 תביעת רשלנות שהוגשה נגד רואי חשבון, הובילה את בית המשפט העליון בקנדה למנות את הסטנדרטים המצופים מעד מומחה: נפסק, כי עדים מומחים חבים חובה מיוחדת כלפי בית המשפט, ועליהם למסור לבית המשפט עדות הוגנת, אובייקטיבית וחסרת פניות; עד מומחה שאינו מסוגל או אינו מוכן לעמוד בחובה זו אינו כשיר למסור עדות מומחה, ואין לקבל את עדותו; לאחר שמתקיימים תנאי הסף לקבילות העדות, יש להתחשב בעצמאות ובאובייקטיביות של המומחה במסגרת הבחינה הכוללת והרחבה יותר של עלות–תועלת בקבלת העדות; הגישה המשפטית הזו כפופה כמובן להוראות חוק שונות, שעשויות לקבוע כללי קבילות אחרים עוד בפסק הדין: הלכת Mohan קבעה מבנה בסיסי לבחינת קבילותן של עדויות מומחים; מבנה זה מורכב משני רכיבים עיקריים: ראשית, ישנם ארבעה תנאי סף שחייב בעל דין שמבקש להגיש את העדות להוכיח, על מנת שזו תהא קבילה – רלוונטיות, נחיצותה של העדות למוצא העובדות, היעדר כלל פסילה, ומומחה בעל הכשירות המתאימה; הרכיב השני הוא תפקידם החשוב של שופטי הדיון, בבחינה האם לפסול עדות מומחה שאחרת הייתה קבילה, משום שההשלכה הפוגענית שלה גוברת על ערכה הראייתי, דהיינו שיקול דעת שיורי לפסול עדות על בסיס ניתוח עלות-תועלת
28.9.16 תביעה לקבלת זכויות בעקבות פירוק חברה: אל דלוור מגיעה תביעה שעל פיה, שני בעלי מניות הצביעו בעד פירוק מרצון של החברה ובה בעת, הקימו חברה מתחרה; בית המשפט קבע, שהוכחות התובע בקשר להפרות החוזיות תומכות בפסיקת פיצוי לטובתו, בגין הנזק שהצליח להוכיח שנגרם לו כתוצאה מפירוק החברה שלא כדין וסיום הסכם העסקתו; עוד בפסק הדין: אובדן הזדמנות עסקית; התנאים להטלת אחריות על צד שלישי שהיה מעורב בפירוקה שלא כדין של חברה; פיצויים בגין פירוק שלא כדין מול פיצויים בגין הפסקת העסקה שלא כדין
26.9.16 החלטה זו עוסקת בזכאותם של נושאי משרה, לשיפוי בגין הוצאות משפטיות: בית המשפט מפרש את הביטוי "קשור לעובדה", שמופיע בהסכם השיפוי, כביטוי מקביל לביטוי "לאור העובדה" המופיע בסעיף 145 לחוק התאגידים הכללי של דלוור, אשר מחייב את קיומו של קשר או קשר סיבתי בין הטענות בהליכים הרלוונטיים ובין התפקיד התאגידי הרשמי, לצורך תשלום הוצאות; לפי פרשנות זו, התובע אינו זכאי לתשלום הוצאותיו בגין הטענות שנטענו כנגדו בהליך ההקפאה, משום שאף אחת מהן לא עוסקת בשימוש או בניצול של סמכותו התאגידית; עוד נקבע, כי מאחר שתקנון החברה מחייב תשלום הוצאות רק בקשר לדירקטורים ונושאי משרה מכהנים, התובע לא זכאי לתשלום הוצאותיו גם משום לא היה דירקטור או נושא משרה מכהן בעת שהוגש נגדו הליך ההקפאה עוד בפסק הדין: לפי דיני דלוור, למרות ההתאמה בין זכויות השיפוי ותשלום ההוצאות המשפטיות, בכל זאת מדובר בזכויות עצמאיות ונפרדות; בתי המשפט בדלוור סירבו להכיר בזכויות תשלום הוצאות משפטיות שלא הוענקו בלשון מפורשת, המעידה בבירור על קיומן של זכויות אלו; יש לפרש את תקנון התאגיד ככזה המחייב תשלום הוצאות משפטיות מראש, רק אם התקנון מחייב תשלום הוצאות בצורה מפורשת
26.9.16 בית המשפט של המחוז הדרומי בניו-יורק דן בבקשת רשות לעיכוב ביצועו של צו מניעה זמני, שניתן בקשר להליכים המנהליים שהגישה הרשות כנגד גב' Barbara Duka; בהחלטה זו, דיון בקריטריונים הנדרשים לעיכוב ביצוע צו; נפסק כי הוכחתו של נזק בלתי הפיך, מהווה תנאי חשוב ביותר לצורך מתן סעד מניעתי עד להכרעה בערעור; עוד קודם לשאלת עיכוב הצו, בית המשפט מעמיק בשורשי סמכותה של הרשות לאכוף רגולציה, ודן במעמדם של השופטים המינהליים ברשות לניירות ערך בארצות הברית (ALJ's) לפסוק כנגד נחקרים עוד בפסק הדין: מבקש העיכוב נושא בנטל להוכיח את הצורך בעיכוב; בתי המשפט שוקלים ארבעה גורמים במסגרת ההכרעה בבקשות עיכוב החלטה: 1. האם מבקש העיכוב הצליח להציג טיעון חזק של סבירות הצלחתו לגופן של טענותיו; 2. האם יגרם למבקש נזק בלתי הפיך בהיעדר עיכוב ההחלטה; 3. האם עיכוב יפגע באופן מהותי בצדדים אחרים בעלי עניין בתביעה; ו- 4. האם העיכוב הוא לטובת הציבור
21.9.16 ההחלטה הנוכחית של בית המשפט הפדרלי באוסטרליה עוסקת בהליכים לקיום אסיפה של מחזיקי אגרות בחברה, שעתידה להתקיים באוגוסט 2016, לשם בחינת החלטה לאשר תיקונים בשטר הנאמנות במסגרת הצעת סיום פעילות; בהחלטה נידונה שאלת סמכותו של בית המשפט להורות על צווים שאינם תואמים את תנאי שטר הנאמנות; שאלה משפטית זו, גוררת דיון משפטי חשוב בסמכויות בית המשפט ליתן הוראות שאינן קבועות בשטרי נאמנות ובאגרות חוב עוד בפסק הדין: בהתאם לסעיף 283HB(1)(g) לחוק התאגידים האוסטרלי, בית המשפט הורה, כי לצורך קבלת ההחלטה החריגה באסיפת מחזיקי אגרות החוב, יש להתחשב בייפוי כוח (פרוקסי) בכתב, שנשלח בתנאים המפורטים בצווי בית המשפט, זאת, על אף שמדובר בהוראה שאיננה תואמת את התנאים המפורטים בתוספת השלישית לשטר הנאמנות