6.7.16

ההליך הנוכחי עוסק ביתרת אגרות החוב בערך נקוב של 8 מיליון דולרים, אשר הוחזקו על ידי עורך דין, בנאמנות עבור לקוחתו, ואשר הועברו על ידי עורך הדין, לסילוק חובותיו הפרטיים כלפי נושיו; בית המשפט הפדרלי פסק כי העברה זו הייתה בגדר העברה אסורה של נכס בבעלות צד ג', תוך פגיעה בזכויותיו הקנייניות; עוד נדרש בית המשפט הפדרלי, לבחון את דינם של המשתתפים הנוספים בהעברה האסורה שבוצעה; נפסק כי לכל אחד מהנתבעים הרלוונטיים היה ברור, או שהיה עליו להניח, לאור טפסי ההעברה ותעודות אגרות החוב, שהחברה-הלקוחה היא הבעלים החוקיים של אגרות החוב ולמרות זאת, אף אחד מהנתבעים לא ערך בירורים סבירים בקשר לזכותו של עורך הדין להשתמש בנכסי החברה לפירעון חובותיו האישיים; בנסיבות אלו, בית המשפט פסק כי הם אינם יכולים להסתמך על סמכותו הנחזית של עורך הדין וכי למעשה, כל אחד מהנתבעים הרלוונטיים שהחזיק באגרות החוב של החברה הלקוחה, עשה כן בנאמנות קונסטרוקטיבית לטובתה;

עוד בפסק הדין: אחריותו של צד ג' בגין הפרת חובת האמון של אדם אחר, מחייבת יותר מ"הודעה קונסטרוקטיבית" אודות הפרת האמון או חובת הנאמנות, נדרשת גם "ידיעה קונסטרוקטיבית"; כאן, לכל אחד מהנתבעים הרלוונטיים הייתה הודעה או ידיעה קונסטרוקטיבית או ממשית, שההעברות שבוצעו על ידי עורך הדין תוך שימוש בייפוי הכוח שנתנה לו החברה-הלקוחה, על מנת להשתמש בנכסי החברה לתשלום חובותיו האישיים, נעשו שלא בהסכמת הלקוחה