7.6.16 השתלטות עויינת על ידי נושה של חברה: בית המשפט הצ'נסרי בדלוור דן במחלוקת שבמוקד שלה – הפיכת נושה של החברה לבעל השליטה בה, במסגרת שרשרת של הסכמי הלוואה אשר העניקו לנושה את הזכות לקבל מניות וזכויות הצבעה אם חוב החברה כלפיו לא ייפרע; ההשתלטות כללה את הזכות לקבל מניות וזכויות הצבעה שהעמידו אותו בעמדה של שליטה, והחלטות שקיבל מיד לאחר מכן, שכללו הנפקה נוספת ודילול של יתר בעלי המניות, ביצרו את שליטתו; בתוך כל אלה, נדרש בית המשפט לשאלות – האם חלוקת מניות במסגרת תכנית דיבידנד, הינה חלוקת דיבידנד או הנפקה פרטית של מניות החברה? האם ההחלטות שבעל השליטה החדש קיבל כהחלטות בכתב, היו כדין?; מה הם התנאים לחלוקת דיבידנד, תוך שמירה על כרית הביטחון הפיננסית של החברה?; האם מבחן "העודף" לשמירה על כרית הביטחון של החברה, חל גם על חלוקת דיבידנד של מניות, ולא של מזומנים? עוד בפסק הדין: הפיכת נושה לבעל מניות בגין אי-פירעון חובות; דילול הון אסור; האם חלוקת מניות רגילות לבעלי מניות סוג, היא בבחינת הנפקה פרטית או דיבידנד?; המבחנים לקביעת עודף לצורכי חלוקת דיבידנד; מניעות והשתק מהגשת תביעה לנוכח שיהוי על פי דוקטרינת Acquiescence
6.6.16 על האבחנה בין הליכי גילוי פרוצדורליים ברקע תביעה תלויה ועומדת לפי סעיף 26 לכללי בית המשפט הצ'נסרי, ובין תביעה למתן חשבונות שמגישים אורגנים שונים בחברה לפי סעיף 220 לחוק החברות בדלוור; דירקטורים לשעבר של חברה, הגישו תביעה למתן חשבונות לפי סעיף 220 לחוק החברות וכן דרישה לגילוי לפי סעיף 26; בית המשפט ביצע אבחנה מהותית בין שתי בקשות הגילוי בקובעו כי בעוד שהליך גילוי אחד מתחייב לצורכי מילוי תפקידם כראוי של הדירקטורים התובעים, ההליך האחר נדרש לצורך ביסוס תביעתם והוא עומד בניגוד לאינטרסים של החברה; נפסק כי הנתבעת אינה צריכה להגיב לבקשות להמצאת מסמכים הכוללים את הספרים והחשבונות שהתבקשו בתביעה לגופה לפי סעיף 220, ולגילויים הקשורים לטענות שנטענו בתביעה המלאה עוד בפסק הדין: גילוי לפי כלל 26 לכללי בית המשפט הצ'נסרי, אינו האמצעי המתאים לקבלת גישה לספרים וחשבונות מושא התביעה לפי סעיף 220 לחוק החברות בדלוור; עם זאת, למרות שמדובר בתביעה לפי סעיף 220, סביר כי יהיו לתובעים צרכי גילוי לגיטימיים, וצרכיהם עשויים להשתנות בהתאם להגנות שהחברה מציגה
6.6.16 בית המשפט הצ'נסרי עוסק במחלוקת על רקע זכויות וחבויות שיפוי לפי הסכם המיזוג; על אף קביעתו של בית המשפט, לפיה לשונו של סעיף השיפוי להסכם איננו נחרץ ועל כן הסעיף נתון לפרשנות בית המשפט, נפסק כי בכל מקרה לא תיתכן פרשנות סבירה של הוראה זו שמתירה דרישה לשיפוי על בסיס טענה פתוחה וכללית על קיומם של נזקים; נפסק כי על פי סעיף השיפוי, על הדרישה לשיפוי להיות חד משמעית ולנקוב בסכום קונקרטי ששולם או נגרם או צפוי שיגרם ושבגינו נדרש השיפוי עוד בפסק הדין: הסכם המיזוג לא תומך בטיעוני הנתבעת בבקשתה לטיעון מחדש; הנתבעת לא הראתה כי פסיקת בית המשפט נבעה מהבנה שגויה של העובדות או הדין החל, ובטח שלא הוכיחה כי הבנה שגויה כאמור שינתה את מהלך הפסיקה
2.6.16 בית המשפט הגבוה לצדק באונטריו, נדרש לבחון האם להיעתר לבקשת רשות ערעור, שהוגשה במסגרת תביעה של מצג שווא בדוחות כספיים של חברה מדווחת; בקשת רשות הערעור התייחסה לכך שבית המשפט קמא קיבל באופן חלקי בלבד, את עילות התביעה שנטענו בכתב התביעה; בית המשפט הגבוה מנהל דיון חשוב בשאלה, אימתי יינתן ערעור ברשות, ולצד דיון זה, דיון נוסף בטענות התובע, כי הדוחות הכספיים של החברה המדווחת, כללו מידע כוזב או חלקי, תוך הטעיית המשקיעים; עוד בפסק הדין: מה הם "מסמכי ליבה" שמגישה חברה מדווחת, באונטריו?; רשות ערעור ביחס לעילות התביעה הייצוגית שנדחו על הסף
2.6.16 פירוק חברה משקולים של צדק: בית המשפט הפדרלי באוסטרליה, דן בבקשה לפירוק תאגיד משיקולי צדק ובשאלה, מה הם הנסיבות, שבגינן ייעתר בית המשפט לבקשה לפירוק מרצון; במסגרת זו, בית המשפט בחן את מידת "השיתוק התאגידי" והאם אכן לחברה אין עוד שום תשתית לניהול עסקיה; נפסק, כי כאשר אין סיכוי שהחברה תמשיך לפעול, וכאשר אין לחברה דירקטורים ואין שום צפי כי ימונו דירקטורים בעתיד, ראוי לפרק את החברה משיקולי צדק; גם העובדה כי אין לתאגיד משרד רשום פעיל או מקום עסקים עיקרי פעיל, הובילה למסקנות בית המשפט, כי החברה "סיימה" את חייה המסחריים עוד בפסק הדין: הנסיבות לפירוק מרצון של חברה; מבחן "השיתוק התאגידי"; מי זכאי להגיש בקשה לפירוק מרצון של חברה?
1.6.16 שאלה מרכזית עמדה להכרעת ערכאת הערעור השביעית והיא – האם פסיקת בית המשפט המחוזי במחלוקת המס בין החברה ואגף ההכנסות של קנטאקי נחשבת "פסיקה סופית" לצורך סעיף 158(d)(1) לחוק פשיטת רגל, והאם שתי חברות קשורות אשר ביצעו את תשלומי המס, הן בבחינת "משלמי המיסים" לצורך ניסיון לקבל החזר מס, או שפעלו בשם החברה בהיבט זה; ערכאת הערעור קבעה, לגופו של עניין, כי יש להעניק החזר מס לחברה; בכך למעשה ביטלה את החלטת בית המשפט המחוזי והשיבה את הדיון לצורך פסיקה לטובת החברה, המחייבת את אגף ההכנסות לשלם לחברה החזר מס עוד בפסק הדין: תשלומי מס והחזרי מס לחברה שנקלעה לחדלות פירעון
1.6.16 כלל ההתחייבות המשתמעת מייחס לצדדים בתביעה אזרחית מחויבות כלפי בית המשפט, שלא להשתמש במסמכים או בתשובות לכל מטרה מלבד הבטחת הצדק בהליך האזרחי במסגרתו ניתנו התשובות, בין אם המסמכים או התשובות מפלילים או סודיים מטבעם, ובין אם לאו; במקרה דנן בית המשפט הגבוה של אונטריו מסכים עם החלטת בית המשפט קמא; נפסק, כי הראיות שהציגה המערערת אינן מספקות לבית המשפט תשתית ראייתית מספיקה כדי להצדיק היעתרות לבקשת המערערת לקבוע, כי מתקיימות הנסיבות החריגות הנדרשות כדי לפטור את המערערת מתחולתו של "כלל ההתחייבות המשתמעת" עוד בפסק הדין: "כלל ההתחייבות המשתמעת" ומשמעותו; הראיות הנדרשות להענקת פטור מהכלל