9.3.16 סירובה של הרשות לניירות ערך באונטריו, לקבל ראיות נוספות, עולה לבירור בערכאת הערעורים: בית המשפט ציין, שאם המערערים לא היו מוכנים לדיון לגופו של עניין בפני ארגון IIROC, היה עליהם להעלות את הסוגיה ולבקש ארכה באותה העת; אין זה טעם להגשת ראיות חדשות לאחר סיום דיון IIROC לגופו של עניין; אין זה עונה על המבחן להגשת ראיות חדשות בערעור; החלטת הרשות לא לקבל את הראיות החדשות בדיון לגופו של עניין הייתה סבירה; בית משפט זה לא שופט מחדש במחלוקת או מגיע למסקנות מטעמו בעניין העובדות; עוד בפסק הדין: המערערים לא הגישו בקשה להגיש ראיות חדשות בערעור זה; חלק נכבד מהחומר שהוגש לבית משפט זה, אינו חלק מהראיות שעמדו בפני שני הטריבונלים הקודמים;
8.3.16 העובדה שחברת המותג מסכימה לא להשיק תרופה גנרית מאושרת, עשויה להוות ראיה חזקה לכך שבעל הפטנט מבקש לגרום לחברה הגנרית לזנוח את תביעתה, בעזרת שיתוף חלק מרווחי המונופול שלו עימה, שבשוק תחרותי היו נעלמים; בעל הפטנט משלם כסף רק למטרת וויתורו של מפר הפטנט לכאורה על מאבקו נגד הפטנט, ובחינה לפי דיני הגבלים עסקיים של התשלומים ההפוכים תחייב את הצדדים לדון בתוקפו של הפטנט, כדי להראות מה היה קורה לתחרות בהיעדר הסכם הפשרה; ערכאת הערעור ביטלה את פסיקתו של בית המשפט המחוזי והשיבה אליו את הדיון להמשך הליכים; בפרשת Actavis, בית המשפט העליון דחה את מבחן היקפו של הפטנט – כלל קטגורי, לפיו תשלומים הפוכים בקונטקסט של חוק Hatch-Waxman חסינים מפני בחינה לפי דיני ההגבלים העסקיים, כל עוד הם מבטיחים כי השלכות אנטי תחרותיות נופלות בגדרי היקפו של הפטנט; ערכאת הערעור לא סבורה כי יש להגביל את הקביעה בהלכת Actavis לתשלומים הפוכים של מזומן בלבד עוד בפסק הדין: הסבירות שתשלומים הפוכים יובילו להשלכות אנטי תחרותיות, תלויה בהיקפם ביחס לעלויות המשפטיות העתידיות הצפויות של הצד המשלם; התשלום ההפוך עלול להסתכם באומדן גס של עלויות התביעה שנחסכו בשל הסכם הפשרה, ולא מעבר לכך
7.3.16 המחלוקת קמה על רקע סעיף 502(a)(3) לחוק הביטחון הכלכלי בפרישת עובדים משנת 1974 (חוק ERISA), אשר מתיר למוטב של תכנית פנסיה, בין היתר, להגיש תביעה למניעת כל פעולה או פרקטיקה שמפרה את חוק ERISA, לקבל כל סעד הולם אחר מן הצדק, לתקן הפרות כאמור או לאכוף כל הוראה בחוק ERISA או תנאי בתכנית הפנסיה; בתביעה התבקש סעד כספי לפי סעיף 502(a)(3) לחוק, באופן של השבת הפסדי תכנית הפנסיה והשבת רווחי ההפרה; בנוסף התבקשו צווים שונים, לרבות העברת הנאמן מתפקידו, מינוי נאמן בלתי תלוי, עריכת ביקורת חיצונית עבור השנים 2002-2010, מתן צו למניעת כהונה בכשירות של נאמן עבור תכנית לפי חוק ERISA וצו המבטל כל הוראה בתכנית הפנסיה או הסכם הנאמנות שמשפה את מי מהנתבעים עוד בפסק הדין: זכות עמידה לפי חוק ERISA; מיהו בבחינת "נהנה" על פי החוק
7.3.16 חוק תביעות כוזבות מתיר לבעלי דין פרטיים להגיש תביעת qui tam אזרחית בשם הממשל הפדרלי, ולהשתתף בכל פיצוי שיתקבל כתוצאה מהתביעה; כלל "הראשון שהגיש" קובע, כי ברגע שהוגשה תביעת qui tam בעילה מסוימת, אף אדם מלבד הממשלה אינו יכול להצטרף לתביעה או להגיש תביעה קשורה המבוססת על העובדות שבלב התביעה התלויה ועומדת; ערכאת הערעור קבעה, כי כלל "הראשון שהגיש" אינה מקימה מניעות פרוצדוראלית הקשורה לסמכות השיפוט וממילא, הכלל אינו חל בנסיבות המקרה, משום שהתרמית הנטענת בכל אחת משתי התביעות שהגיש התובע, שונה זו מזו בהיבטים מהותיים; עוד בפסק הדין: תביעות נחשבות "קשורות" זו לזו, אם נטענים בהן אותם יסודות התרמית המהותיים שנטענו בתביעה מוקדמת, גם אם הטענות כוללות פרטים שונים במקצת; התביעות שהגיש התובע עוסקות בשני סוגי תרמית נפרדים מבחינה עובדתית
6.3.16 זכות החזרה בין חתמים לנוכח חדלות פירעון של החתם הראשי: ערכאת הערעורים השנייה דנה בשאלת זכותם של חתמים משניים לחזור לקופת הפירוק של החתם הראשי של ניירות ערך שהונפקו, לאחר שהחתם הראשי נקלע לחדלות פירעון, ולאחר שהחתמים המשניים חוייבו לשאת בנזקי המשקיעים במסגרת הסכם חתמים שהסדיר את היחסים החוזיים בין החתם הראשי לחתמים המשניים; בתוך כך, דיון נרחב בסעיף 510(b) לחוק פשיטת רגל (Bankruptcy Code), אשר מסדיר את מעמדה של תביעת חוב מסוג זה ביחס לדיני הקדימה החלים בפירוק, ובפרט בתחרות שבין תביעות חוב שהגישו מחזיקי מניות של החברה החייבת, ובין תביעות חוב של מחזיקי אג"ח של חברה קשורה לחברה החייבת; במקרה דנן, התעוררה השאלה, האם נושים אלה – מחזיקי אג"ח של חברה קשורה לחברה החייבת ומחזיקי מניות של החברה החייבת עצמה – שווים ביניהם במדרג הנשייה עוד בפסק הדין: סעיף 510(b) לחוק פשיטת רגל (Bankruptcy Code); זכות החזרה החוזית בין חתמים ושילובה עם דיני הקדימה בפירוק חברה; האבחנה בין החזקה באג"ח ובין החזקה במניה בהקשר לקביעה של זכויות קדימה בפירוק; האבחנה בין החזקה בניירות ערך של החברה החייבת להחזקה של ניירות ערך בחברה קשורה לחברה החייבת מבחינת דיני הקדימה בפירוק
6.3.16 אפליקציה שפותחה על ידי שני עובדים המתגוררים בהודו עבור חברה הודית, נגנבה על ידי העובדים והועברה לחברה דלוורית שמכרה את האפליקציה לציבור האמריקאי; בעקבות תביעה בגין הגניבה, לבית המשפט הצ'נסרי הוגשה בקשה לדחיית התביעה על הסף בעילה של פורום לא נאות (forum non conveniens), בטענה כי הפורום הנאות הוא בית המשפט בהודו עוד בפסק הדין: סמכותו הבלעדית של בית המשפט הצ'נסרי לפסוק בשאלה של פורום לא נאות; המבחנים לקביעת נאותות הפורום
6.3.16 בית המשפט הצ'נסרי בדלוור נדרש לבחון הסכם בעלי מניות אשר עיגן את הענקתה של זכות Put למשקיעים, על פיה הם יכולים לחייב את החברה לרכוש חזרה את החזקותיהם; הדיון בתיק זה מתייחס למנגנון הערכת השווי על ידי מעריך שהוסכם על הצדדים בעת מימוש הזכות, ולשאלה – מהו סטנדרט הבחינה הראוי של בית המשפט ביחס להכרעת המעריך המוסכם, בהינתן שהסכם בעלי המניות חייב את שני הצדדים להכרעתו עוד בפסק הדין: הערכת שווי הוגן של יחידות חברת LLC בהתאם להסכם בעלי מניות