6.3.16 שיקולי בית המשפט של פירוק ביחס לעוולות הדדיות שבוצעו הן על ידי החייב והן על ידי הנושה: עורך דין גנב כספים מלקוח שלימים, נקלע להליכי חדלות פירעון; נפסק, כי לו היה בית המשפט לפשיטת רגל שוקל את התנהלותם הפסולה של הצדדים שניהם – החייב והנושה – בהכרח היה קובע כי עוולה זו עולה במשקלה על הנזק שנגרם אחד לשני והנזק שנגרם לציבור; יש לייחס פעילות בלתי חוקית לשני הצדדים בבחינת התנהלותם הפסולה, כך ששיקול זה אינו מטה את הכף לאף כיוון; על פי "דוקטרינת ידיים לא נקיות", התובע (עורך הדין) חייב לנהוג בהגינות וללא מרמה או הונאה בקשר לסוגיה שבמחלוקת; בתי המשפט לפשיטת רגל הם בתי משפט של יושר, כך שתובע שבא בידיים לא נקיות לא יכול לקבל פסיקה לטובתו לפיה החוב אינו בר הפטר עוד בפסק הדין: שימוש פסול של עורך הדין בנכסי הלקוח מהווה הפרה בוטה של המוסר הכללי, וסביר כי הפרה זו תערער את אמון הציבור במקצוע עריכת הדין, ולכן מצדיקה ענישה מחמירה
3.3.16 גרם הפרת חוזה על ידי חברות נוספות באשכול: האם החברה-האם ידעה על המחויבות החוזית? האם היא ביצעה פעולה מכוונת והאם פעלה ללא הצדקה?; עוולת התערבות ביחסים חוזיים נועדה להגן על האינטרס הכלכלי של מקבל ההבטחה (promisee’s) בביצוע החוזה, מפני התערבות בלתי ראויה ומכוונת לביצוע של המבטיח (promisor); החברה התובעת הוכיחה שחברת-הבת הפרה את התנאי המשתמע של חובת תום הלב והתנהלות הוגנת, המהווה חלק אינהרנטי בהסכם, ולכן חוייבה לפצות את החברה בסך של $5,894,391; החברה-האם בכך שגרמה לחברה-הבת לנקוט בצעדים אלו כחלק מהסדר "מידה כנגד מידה" (quid pro quo) לתועלתה האישית, התערבה בחוזה המשמורת בין החברה-הבת לצד שלישי, בדרך של עוולה; לאור כל אלה, בית המשפט הצ'נסרי הורה, כי החברה-האם והחברה-הבת חבות באחריות כלפי הצד השלישי, ביחד ולחוד עוד בפסק הדין: גרם הפרת חוזה באשכול חברות, כשהמזיק הינו חברה נוספת באשכול; תורת ההפרה היעילה וקבלתה בדין בדלוור; התנהלות בתום לב ובדרך מקובלת
3.3.16 הליך זה עוסק בחוקיותה של התנהלות הנתבעים בקשר להודעה פומבית שנמסרה לציבור, העוסקת בהצעת השתלטות מחוץ-לשוק (off-market takeover bid): נטען על ידי הרשות להפרת חובות הזהירות על ידי הדירקטוריון, מצג כוזב ביחס למקורות המימון למהלך זה על ידי הדירקטוריון, ולאי-עמידת החברה בתנאים לביצוע מהלך זה על פי דין; באופן ספציפי יותר, הרשות לניירות ערך באוסטרליה טענה, כי ההצעה הוגשה ברשלנות ומבלי שהחברה והדירקטורים בדקו את אפשרות החברה לעמוד, מבחינה מימונית, בהצעה אותה הציעה; בית המשפט הפדראלי באוסטרליה נדרש לבחון האם הרשות הוכיחה את אי-העמידה בדרישות הקבועות בסעיף 631(2)(b) לחוק התאגידים המחייב את הרשות להוכיח: א. שהחברה הייתה מודעת בפועל לסיכון המשמעותי שלא תוכל למלא את מחויבויותיה, אם חלק משמעותי מההצעות לפי הצעת ההשתלטות תתקבלנה; ו- ב. מתוך התחשבות בנסיבות הידועות לחברה, לא היה זה מוצדק לקחת את הסיכון עוד נפסק בפסק הדין: המבחן לבחינת רשלנות לפי סעיף 631(2)(b) לחוק התאגידים, בעת פרסום הצעה לציבור לעריכת השתלטות מחוץ-לשוק; חובות הזהירות של הדירקטור האוסטרלי; כלל שיקול הדעת העסקי (the Business Judgement Rule) גם בדירקטוריון האוסטרלי
2.3.16 מהו "עסק"? – בית המשפט העליון באנגליה נדרש להגדרת "עסק" בהבחנה מ"רכישת אמצעים" לבניית עסק חדש, וזאת בהתייחס לבחינת השוק, צמצום שוק והפגיעה בתחרות בשוק זה; במקרה דנן, עסקינן בחברה שרכשה מחברה אחרת, את נכסי שירות המעבורת מ- Dover ל- Calais; עוד בפסק הדין: האם הוראות הפיקוח על המיזוגים, לפי חוק העסקים משנת 2002, מוגבלות לרכישה של עסק שהינו "עסק חי" (going concern) או שמא החזקה ב"פעילויות" היא מאפיין תיאורי של עסק לפי החוק?
2.3.16 בית המשפט העליון באנגליה דן בנפקותו של צו בית משפט שחייב את המשיבים לספק מידע באשר לנכסים שברשותם, וזאת במסגרת עסקה למכירת מניות חברה שבוצעה בין הצדדים; עוד בפסק הדין: סנקציות בגין הפרת צו בית משפט שהוצא כנגד מי שהתחייבו למכור את אחזקותיהם במניות חברה, לצד שלישי
2.3.16 מאבקי שליטה וניסיון להשתלטות עוינת בחברה באנגליה, הגיע עד לבית המשפט העליון: בפרשה זו, חברה ביקשה לממש את זכותה לפי סעיפים 793-797 לחוק החברות משנת 2006 (Companies Act 2006) אשר על פיהם, לחברה קמה זכות לדרוש הליכי גילוי כלפי בעלי מניותיה או מי שעתיד לרכוש את מניותיה, ואם בעל המניות מסרב, הדירקטוריון ראשי להטיל סנקציות; במקרה דנן נדרש בית המשפט העליון באנגליה לשאלה – האם החלטת הדירקטוריון למנוע מבעל מניות לנהוג מנהג בעלים במניותיו (במקרה דנן להצביע מכוחן) – הינה סנקציה מותרת במקרה של סירוב בעל מניות לפעול בגילוי נאות כלפי החברה ביחס להסכמי בעלי מניות והסדרים שונים שכרת? שאלה זו נשאלה בפרט לנוכח העובדה כי הפרטים שנתבקשו על ידי הדירקטוריון, התבקשו לנוכח החשד כי בעלי המניות מבקשים לשנות את הרכב הדירקטוריון, בהצבעה באסיפה השנתית של החברה עוד בפסק הדין: הליכי גילוי ושקיפות של חברה כלפי בעלי מניותיה; דרישת החברה לקבלת פרטים מבעלי מניותיה והסנקציות העומדות לה במקרה של סירוב או אי-מילוי דרישתה כראוי; "כלל התכלית הראויה" (proper purpose rule) בסעיף 171(b) לחוק החברות
28.2.16 האם לבעל מניות בחברה זכות להתערב בסדר יומה של האסיפה ובמסמכי הפרוקסי המוגשים לבעלי המניות לפני האסיפה? ערכאת הערעורים השלישית נדרשה ליישם הנחיה רגולטורית של הרשות לניירות ערך בארצות-הברית (SEC), הקובעת את זכות החברה להשמיט את בקשתה של בעלת המניות לצרף חומרים לפרוקסי, מכוח כלל המכונה "חריג מהלך העסקים הרגיל", אשר לפיו לחברה זכות להשמיט הצעות של בעלי מניות החברה להחלטות באסיפה, אם הצעות אלו יורדות לשורש עסקיה של החברה; בפסק דין חשוב זה, תיאור מצויין של: אופן כינוסה של אסיפת בעלי מניות, הכנת מסמכי הפרוקסי, שילוב הצעותיהם של בעלי המניות בסדר יומה של האסיפה והמנגנון הדמוקרטי שבהצבעת בעלי המניות, ולבסוף – שילובה של הרשות לניירות ערך בארצות-הברית בהליכים אלה בחברות ציבוריות עוד בפסק הדין: זכותו של בעל מניות להציע הצעות לסדר יומה של האסיפה; היעדר נוכחות פיזית באסיפה והצבעה באמצעות פרוקסי; כללים 14a-9 ו-14a-8 לכללי הרשות לניירות ערך ביחס לצירוף הצעות לפרוקסי על ידי בעלי מניות; מהו "מהלך עסקים רגיל" של חברה?