25.2.16
בעלי מניות מיעוט שהתנגדו לעסקת מיזוג מסוג cash-out merger, שבעקבותיה עתידים היו להירכש החוצה מהחברה, הגישו עתירה לסעד של הערכת שווי ובשלב מאוחר יותר, הגישו תביעה נגד החברה והדירקטורים, בגין תרמית והתנהלות עסקית בלתי הוגנת; בית המשפט העליון בדלוור פסק, כי דירקטוריון נהנה מחזקת שיקול דעת עסקי בהחלטותיו; לפי כלל שיקול הדעת העסקי, הדירקטורים חבים בחובות אמונים שעל פיהם נדרש הדירקטוריון להגן על האינטרס של החברה ולפעול לטובת בעלי מניותיה (סעיף 141(a) לחוק החברות בדלוור); כלל שיקול הדעת העסקי נועד על מנת למנוע מבית המשפט מלכפות את עמדותיו ואת שיקול דעתו הוא, באופן בלתי סביר; על מנת להפריך את כלל שיקול הדעת העסקי, בעלי מניות תובעים נדרשים לספק ראיות המוכיחות כי הדירקטורים, בעת קבלת החלטה, הפרו כל אחד ואחד מהמרכיבים של חובות האמונים שלהם, קרי תום לב, נאמנות או זהירות; אם התובע אינו עומד בדרישות אלו, אל לו לבית המשפט להתערב בשיקול דעתם של הדירקטורים ושל נושאי המשרה בחברה; עקרונית, חובות הזהירות לפי כלל שיקול הדעת העסקי, מכתיבות כי האינטרס הטוב ביותר לחברה ולבעלי מניותיה, יגבר על אינטרסים אחרים שיש לדירקטור, לנושא המשרה או לבעל השליטה בחברה; הדוגמה הקלאסית לניגוד עניינים או לעניין אישי של הדירקטור, בעסקה מסחרית, היא המקרה שבו הדירקטור נמצא משני צידי המתרס או שהדירקטור עתיד לקבל הטבה אישית או טובת הנאה במסגרת העסקה, שיתר בעלי המניות אינם עתידים לקבלה; עקרונית, דירקטור המקבל הטבה, מוחזק בחזקת מי שאיננו יכול לשקול שיקול דעת עסקי לטובת החברה, לנוכח האינטרס האישי המובטח לו בעסקה

Cede & Co. v. Technicolor Inc. (1.11.1993)