חיפוש בסיסי

AAA - חיפוש על פי שאלות משפטיות

חיפוש מתקדם באמצעות מספר רב של מונחים משפטיים

חדשות

פסקי דין אחרונים

16.2.16

ערעור הוגש על החלטת הרשות לניירות ערך באונטריו בקנדה, להטיל סנקציות על חברות וגורם בכיר בהן, אשר עסקו במסחר של מניות בלתי רשומות בניגוד לסעיפים 25 ו- 53 לחוק ניירות הערך של קנדה; בית המשפט העליון באונטריו פסק, כי בעוד שחומרת ההתנהלות הפסולה של המערער במקרה דנן, הועצמה מאחר שהרשות כבר הטילה בעבר, סנקציות על המערער, מנגד, נמצאו סיבות לקבלת הערעור ביחס לסנקציות שהוטלו, משום שבית המשפט סבר כי הוא אינו יכול להיות בטוח כי הרשות שקלה את השיקולים הרלבנטיים, בהתייחס לאיסור הקודם שהוטל על המערער באלברטה; בית המשפט הדגיש, כי אין בהחלטה זו כדי לעקוף את שיקול דעתה של הרשות

עוד בפסק הדין: הערעור מתקבל, כך שהסנקציות הבאות מבוטלות: איסור על המסחר במשך 10 שנים; איסור על כהונה כנושא משרה או דירקטור במשך 10 שנים; וקנס מנהלתי בסך $75,000; בית המשפט הגבוה לצדק הורה כי המערער ישלם הוצאות לרשות בסך של $7,500; אין שום בסיס להתערב בקביעות העובדתיות של הרשות או במסקנות שהסיקה בסופו של דבר בעניין החבות; המערער תקף את הסנקציות שהטילה הרשות מטעמים שונים

16.2.16

ערכאת הערעורים השנייה בחנה את אופן הפרשנות של הסכם, שביצע בית המשפט המחוזי; באופן ספציפי, בית המשפט נדרש לשאלה, האם ההסכם משקף את כוונת הצדדים לפנות לבוררות ביחס לטענות התובעים, ומאחר ולא ניתן לנהל בוררות בטענות ייצוגיות וקולקטיביות לפי כלל 13204, נשאלת השאלה האם הביטוי "נדרש לבוררות לפי כללי FINRA" חל על כל הטענות והמחלוקות בין הצדדים? ערכאת הערעורים השנייה הדגישה כי חלה חזקת הבוררות כאשר הסכם הבוררות עמום בשאלת תחולתו על המחלוקת הספציפית; אם הפרשנות הנכונה ביותר של סעיף הבוררות מבטאת את כוונת הצדדים לא להפנות לבוררות מחלוקות מסוימות, כוונה זו גוברת ולא ניתן לעקוף אותה בעזרת חזקת הבוררות; פרשנות הסכם בוררות היא פרשנות חוזית, ובדומה לכל חוזה אחר, כוונת הצדדים היא השלטת 

עוד בפסק הדין: מדיניות המבכרת בוררות היא פשוט הכרה במחויבות ה- FAA לדחות את סירובה הנמשך של מערכת השפיטה לאכוף הסכמי בוררות ולהתייחס להסכמים אלו בדומה לחוזים אחרים; בפרשה זו מתעוררת השאלה, האם הביטוי "נדרש לבוררות על פי כללי FINRA" חל על כל הטענות והמחלוקות, כך שבמקרה זה לא ניתן לנהל בוררות בטענות התובעים, או שחל רק על טענות העולות על רקע העסקת התובעים, כך שבמקרה זה ניתן לנהל בוררות בטענות התובעים, כטענות שקמו על רקע פעילותה העסקית של Chase או פעילויות התובעים כנציגים רשומים?

16.2.16

בת המשפט הצ'נסרי בדלוור, דן ושקל את השיקולים השונים הרלבנטיים לפסיקת הוצאותיו של בא כוחו של התובע הייצוגי, במסגרת פשרה שהושגה בתיק, בין היתר, לפי הלכת Sugerland; בתוך כך, דיון בשאלה, האם יש לפסוק כי גם "לתובעי ניו-יורק" מגיע נתח מפסיקת הוצאות שכר הטרחה כאשר תביעת "תובעי דלוור" הסתמכה רבות על הליך הגילוי המזורז שנערך במסגרת תביעת ניו יורק, אשר אחרת לא היה מתאפשר; כמו כן, מתקיים דיון מעניין בשאלה, האם סטנדרט הבחינה של בית המשפט – כלל שיקול הדעת העסקי או כלל ההגינות המלאה – יש בו כדי להשפיע על סכום הפשרה?

עוד בפסק הדין: הצדדים בתביעת ניו יורק הגיעו להסכמה בעניין הליך הגילוי המזורז; תובעי ניו יורק לא הצליחו להוכיח שמאמציהם תרמו לדחיית הבקשה לדחות על הסף את תביעת דלוור, או לתוצאות שהושגו בתביעה זו

16.2.16

החלטה זו של ערכאת הערעורים של מחוז קולומביה, עוסקת בדיני ראיות, עת נטען על ידי המערער כי הורשע בבית המשפט, לאחר פגיעה בזכויותיו, לנוכח הוצאת ראיה חשובה ומכריעה (חוזה 2009), לזיכויו מאישום בתרמית ובמעילה; עוד נטען על ידי הנאשם, כי הוא הסתמך על ייעוץ משפטי וכן נטען לחוסר אפקטיביות הייצוג של עורך דינו, אשר תרמה להרשעתו; נפסק, כי סטנדרט הבחינה של "שגיאה לא מזיקה" עדיף יותר לנאשם מאשר יסוד הפגיעה בזכויות לפי הלכת Strickland, מאחר שלא בטוח שהוצאתו של חוזה 2009 מהתיק הייתה בלתי מזיקה ביחס לגזר דינו של הנאשם; ערכאת הערעור השיבה את הדיון לבית המשפט המחוזי שיבחן מחדש את גזר הדין לאור חוזה זה; נפסק, כי בחינה מחדש תהפוך את חוסר האפקטיביות מצד עורכי הדין שתרמה לשגיאה זו, אם בכלל, לשגיאה לא מזיקה

עוד בפסק הדין: לגרסת התביעה, כל אחד מתשלומי השכר המותקפים מהווה מעשה של מעילה, משום שהחלטת הנאשם לשלם שכר לגב' Fraser, ימים ספורים בלבד לאחר שמועצת המנהלים אימצה סידור אחר, נעשתה ללא אישור ומבטאת כוונת מרמה; כאשר נאשם טוען כי יש לו קונפליקט עם עורך דינו, עליו להראות כי עורך הדין נאלץ לבצע בחירה תוך קידום תועלתו האישית על חשבון זו של לקוחו

14.2.16

אישור קבוצה ייצוגית בתביעה שעילתה מחוק ההגבלים העסקיים: הסוגיות הרלוונטיות להוכחת הפרה מתחום ההגבלים העסקיים במקרה הנוכחי, כוללות את הגדרת השוק הגיאוגרפי, הגדרת שוק המוצר, כוח מונופולין, היקף ההתנהלות המחריגה וסיבתיות – על פי חוקי שרמן וקלייטון; בית המשפט העליון ביטל זה מכבר, את אישורה של קבוצה ייצוגית, כאשר מודל הפיצוי לא הצליח להראות שניתן לחשב את הפיצוי ברמת הקבוצה, וברור כי זהו מקרה בו הקביעות בקשר לפיצוי האינדיבידואלי לא גוברות על אישור הקבוצה; נפסק, כי מה שחשוב לאישור הקבוצה הייצוגית זה לא הצגת שאלות משותפות, אפילו אם הן רבות, אלא היכולת של ההליך ברמה הקבוצתית לייצר פתרונות משותפים, שבכוחם להניע את פתרון ההתדיינות כולה; בית משפט זה מסרב לדחות את תיאוריות הנזק האנטי תחרותי המפורטות בתביעה; לצורך אישור הקבוצה בתביעה בדיני ההגבלים העסקיים, יש להראות כי ניתן להוכיח את יסודות הטענות באמצעות ראיות משותפות; יסודות אלו כוללים: 1. הפרה של דיני ההגבלים העסקיים; 2. נזק וסיבתיות; 3. פיצויים. שיטת קנה המידה (yardstick method) לחישוב הפיצויים היא דרך מקובלת לחישוב הפיצויים בתביעה בדיני ההגבלים העסקיים

עוד בפסק הדין: בעל דין, המבקש אישור של קבוצה ייצוגית, ראשית נדרש להראות כי הקבוצה המוצעת עונה על דרישות כלל 23(a) לכללי הפרוצדורה הפדראלית האזרחיים, המחייבים כי תביעה ייצוגית מוצעת: 1. תכלול מספר רב מספיק של תובעים; 2. תעסוק בשאלות משפטיות או עובדתיות משותפות לחברי הקבוצה; 3. תכלול תובעים ייצוגיים שטענותיהם מאפיינות את טענות הקבוצה; ו- 4. תכלול מייצג או מייצגים עבור הקבוצה, אשר מייצגים כראוי את האינטרסים של הקבוצה; כלל 23(b)(3) הוא חידוש יצירתי, שנוסח לצורך מצבים בהם לא ברור לגמרי האם יש צורך בניהול התיק בדרך של תביעה ייצוגית

14.2.16

בית המשפט הצ'נסרי בדלוור, נדרש לתביעה עוסקת בפרשנותו של הסכם פיתוח משותף –  Joint Development Agreement; לפי דיני דלוור, כאשר תביעה מבוססת לחלוטין על הפרת תנאי חוזה בין הצדדים, ולא הפרה של חובה עצמאית המוטלת על פי דין, על התובע להגיש תביעה חוזית ולא נזיקית; פרשנות חוזה היא סוגיה משפטית ולפי כלל 12(b)(6), לכללי סדרי הדין, בית משפט זה רשאי להיעתר לבקשת דחייה על הסף בגין אי ביסוס עילה, כאשר התביעה אינה מפרטת די עובדות שאם תוכחנה יהיה התובע זכאי לסעד; סטנדרט הטיעון החל בדלוור כדי לשרוד בקשה לדחייה על הסף, הוא סטנדרט "סביר ומתקבל על הדעת"

עוד בפסק הדין: הלשון הברורה של הגדרת ה"חומרים" תומכת במסקנה, שפרשנות מונח זה הייתה סבירה; עילת התעשרות שלא כדין מפנה באופן פרטני להסכם JDA; לא ניתן לטעון להתעשרות שלא כדין אם קיים חוזה המסדיר את מערכת היחסים בין הצדדים, המקימה את עילת ההתעשרות שלא כדין

14.2.16

מה הדין כאשר לא בוצע גילוי מלא ונאות על ידי הדירקטוריון כלפי בעלי המניות ביחס לעסקת מיזוג?; האם כאשר נודע דבר אי-הגילוי, קמה לבעלי מניות המיעוט זכות לקבלת סעד של הערכת שווי לפי סעיף 262 לחוק החברות בדלוור, אפילו בחלוף שנתיים מיום השלמתה של עסקת המיזוג? בית המשפט הצ'נסרי בדלוור נדרש לסעד של quasi-appraisal, כלומר סעד שהוא מעין הערכת שווי לצורך קביעת פיצוי בגין אי-גילוי מלא ונאות של פעולה שדרשה את אישור הצבעת בעלי המניות, כאשר כבר לא ניתן להעניק את הסעד הקלאסי של הערכת שווי

עוד בפסק הדין: הליך וסעד של quasi-appraisal – למי הוא נועד ומתי הוא ניתן; דיני מניעות ושיהוי
פסקי דין הבאים
פסקי דין הקודמים
חקיקה מאמרי
DEBATE קלאסיקה

חיפושים במאגר GCL

נשאל ונענה / חיפוש לפי שאלות משפטיות

חיפוש לפי שמות צדדים

חיפוש פרטני

ספוטלייט

המלצת העורכים

על רקעה של תוכנית תמריצי בכירים בניירות ערך, נערכת סדרה של חלוקת "מניות הישגים" למנכ"ל חברה אשר נטען כנגדה, כי היא חרגה מן ההגבלות המפורשות שעוגנו בתוכנית התמריצים שאושרה על ידי אסיפת בעלי המניות. תרחיש זה של התביעה, איננו חדש במיוחד, וההלכות בהתייחס לחובת דירקטורים הקובעות כי על חלוקה לעמוד במסגרות התוכנית המאושרת, הן ברורות וחד משמעיות. יחד עם זאת, שאלה משפטית חדשה מתעוררת והיא – האם מחדלי הדירקטורים לפעול, מרגע שדווח להם, במסגרתה של פנייה מוקדמת קודם להגשתה של תביעה נגזרת, כי החלוקה עמדה בהפרה לתוכנית האופציות המאושרת, התגבשו להפרת חובות אמונים בפני עצמה? בית המשפט הצ'נסרי בדלוור, מעמיק בשאלות הנסובות סביב תמריצי הבכירים; חלוקות מפרות תוכניות מאושרות; מעמדה של החלטת אסיפה שהיא בבחינת החלטה תומכת אך לא מעניקה תוקף (say-on-pay); ועילה של עשיית עושר ולא במשפט העשויה להתגבש במסגרת מסכת אירועים אלו. בפרשה זו, דיון משמעותי בחובות הנאמנות וחובות הזהירות של נושא משרה (לא דירקטור). הסוגייה המשפטית נבחנת על רקע פעולותיו של נשיא החברה, אשר התחייב כלפיה, וכלפי המשקיעים בה, כי הוא ישקיע את מירב מרצו וזמנו בחברה. לימים, הנשיא פורש מהחברה, כשהוא נוטל עימו סודות מסחריים השייכים לה, ופוצח בדרכו החדשה תוך מינוף הזדמנויות, ועל בסיס ידיעות שהגיעו אליו במסגרת תפקידו כנשיא החברה. משקיעים בחברה הגישו תביעות נגד הנשיא הפורש, בגין הפרה של חובות הנאמנות וחובת הזהירות, עת פעל בניגוד עניינים ותוך פגיעה בחברה והפרת חובות הנאמנות והזהירות כלפיה. השאלה העיקרית המתבררת בתביעה זו הינה, מה הם מרכיבי סטנדרט חובת הנאמנות והזהירות החלה על נושאי המשרה (להבדיל מדירקטורים) מתוקף היותם נושאי משרה ואף סוכנים (שלוחים) של החברה? מכירת נכסי חברה על סף אי-סולבנטיות לנושה – סיבוב שני: בהחלטת בית המשפט הצ'נסרי של דלוור, שנפסקה בדצמבר 2020, בית המשפט הצ'נסרי העמיק בניתוח משמעות ומטרת סעיף 271 לחוק החברות הכללי של דלוור, אשר מגביל מכירת רוב או כלל נכסי חברה, בקבלת אישורים כאמור בסעיף החוק. על בסיס מטרת הסעיף כפי שזו פוּרשה על ידי בית המשפט, נפסק כי תנאי הסעיף (ובפרט תכליתו), אינם רלבנטיים למקרה. בבית המשפט העליון, התיק עולה לבירור במסגרת ערעור אשר מתמקד בשאלה: האם נדרש אישורם של המחזיקים במניות סוג B בחברה, על מנת להעביר נכסים שהיו כפופים לשעבוד כלשהו, לנושים מובטחים, בהקשר למה שהיה, בעיקרו, עסקה פרטית לשעבוד מובנה (a privately structured foreclosure transaction)? בהופכו את החלטת בית המשפט הצ'נסרי, בית המשפט העליון מעניק פסק דין חשוב ומשמעותי הנסוב סביב שאלות מורכבות המתעוררות במעבר שבין סולבנטיות לאי-סולבנטיות, ובהקשרן של עסקאות המתבצעות במסגרת "הצלת חברה" מחדלות פירעון ופירוק.
לקריאת עוד ספוטלייט

LAWPEDIA

מילון מונחים משפטיים גלובליים
legend