23.12.15

סמכויות השיפוט השונות של בתי המשפט בארצות הברית לפי פרק 3 לחוקת ארצות הברית מעוררות מאבקים בין ערכאות השיפוט השונות: בפסיקה מורכבת זו, בית המשפט העליון בארצות הברית נדרש לשאלת סמכויות השיפוט של בית המשפט של פשיטת רגל; פסק דין זה, התבסס על ההלכה החדשה שנפסקה בפרשת Stern, אשר הגבילה את סמכות בית המשפט של פשיטת רגל, לדון בטענות הקשורות בהגדרת קופת פשיטת הרגל; בתוך כך, נפסק כי סמכויות השיפוט של בית המשפט של פשיטת רגל הן סמכויות מוגבלות, כי הוא מוסמך לדון רק בסוגיות שהופנו אליו על ידי בית המשפט המחוזי, וכי אין לו סמכות חופשית להכריע בטענות שבאופן מסורתי נדונות בבתי המשפט לפי פרק 3 לחוקה, כאמור בהלכת בית המשפט העליון שנפסקה בפרשת Schor; בפסק הדין דיון חשוב בשאלת סמכות השיפוט של בית המשפט של פשיטת רגל, באותם הנושאים שנדרשת לגביהם הסכמת בעל הדין לקיים את הדיון בבית משפט זה, והסכמה כאמור, איננה ניתנת

עוד בפסק הדין: לבית משפט לפי פרק 3 (Article III) יש סמכות פיקוח על ההליך של בית המשפט של פשיטת רגל; בית המשפט לא מצא כי כרוכות בעניין הגנות מבניות ואישר את פעולתו של שופט השלום; בקשה להפעיל את סמכותו של בית המשפט לפשיטת רגל נותרת לחלוטין בידי הצדדים, וסמכות הרשות השופטת הפדראלית ליטול את סמכות השיפוט עומדת בעינה; הסכמה לשיפוט בבית משפט לפשיטת רגל לא חייבת להיות מפורשת, אולם חייבת להתקבל בידיעה ומרצון; הן החוקה והן החוק הרלוונטי – אשר מחייב את הסכמתם של כל הצדדים להליך לדון בטענת Stern, סעיף 157(c)(2) – אינם מחייבים הסכמה מפורשת, כל עוד ניתן להסיק קיומה של הסכמה משתמעת