2.12.15

בפסק דין זה, נדרש בית המשפט הצ'נסרי לבחון את קיומו של הסכם בעל פה בין הצדדים, במסגרת בקשה להורות על ביצוע בעין של חידוש חוזה שכירות של תיאטרון לחברה באחריות מוגבלת; בית המשפט הצ'נסרי דחה את טענת השיהוי שטענו הנתבעים, אך סרב לדחות את הטענות בדבר הפרת חובות האמונים, להוציא טענה של "בזבוז" שנטענה באופן פסקני; חוק המרמה של דלוור אוסר על אכיפת הסכם לאור חוזה או מכירה של מקרקעין, דירות או נכסים ברי ירושה, או כל זכות קשורה או בגין כל הסכם אחר, שלא יבוצע תוך שנה מעריכת ההסכם האמור, אלא אם ההסכם הוא בכתב וחתום על ידי הצד שעליו מוטל החיוב; במקרה דנן, נמצא כי הסכם חידוש השכירות לא נופל בגדר איסור השנה; המועד בו יבוצע חוזה כאמור חל ממועד עריכת החוזה, ולא ממועד תחילת הביצוע

עוד בפסק הדין: "השתק הבטחה" הוא חריג לחוק המרמה, משום ששני המושגים משרתים תכליות שונות; השתק הבטחה חל כאשר לא קיים חוזה בין הצדדים; לא ניתן לחייב אדם באחריות רק משום שבת זוגו הבטיחה הבטחה; על מנת לזכות בעילה של "בזבוז", על התובע להוכיח כי התמורה הרלוונטית היא כה חד צדדית, שאף אדם עסקי, בעל שיקול דעת הגיוני, לא היה מסיק כי התאגיד קיבל תמורה הוגנת; שכירות היא זכות במקרקעין ולפיכך חוק המרמה חולש על ההסכם; הסכם תקף הופך להסכם שאינו בר אכיפה עקב היעדר כתב וחתימה כשהדין דורש קיומם;