חיפוש בסיסי

חדשות

פסקי דין אחרונים

27.7.15

ערכאת הערעור התשיעית נעתרה לבקשת המערערת לפסוק לטובתה הוצאות שכר טרחה שנגרמו להם בערעור, והפנה את הדיון בעניין זה ל"נציב הערעורים" על מנת שיקבע את גובה הסכום ואת גובה הריבית לאחר-הפסיקה; בתוך כך, נפסק כי חוק "סארבנס-אוקסלי" קובע, כי עובד שמנצח בתביעת "חושף שחיתות" (whistleblower) יהיה זכאי לקבל את כל הסעדים הנדרשים לפיצוי העובד באופן מלא לפי 18 U.S.C. § 1514A(c)(1), לרבות דמי הפיגורים והריבית; למעשה, החלטה זו, דנה לעומקה בזכויותיהם של חושפי שחיתויות, לפיצויים וכן לריבית-לאחר-פסיקה

עוד בפסק הדין: בית המשפט אישר את פסיקת "ריבית טרום-הפסיקה" משום ש- IGT וויתרה על הסוגיה; בית המשפט לא התייחס לגופו של עניין לשיעור הריבית, בקשר לטיעון השני, בית המשפט הסכים כי סעיף 6621 עשוי לחול על מקרים שנפתחים ומגיעים לפתרונם בפני משרד העבודה

27.7.15

ערכאת הערעור התשיעית נדרשה לבחון את התנהלותה של חברה ציבורית שלא למטרות רווח שהיתה חלק אינטגרלי מרשות מוניציפאלית והעניקה שירותים שניתנים בדרך כלל, על ידי הרשות המוניציפאלית; במסגרת מתן שירותים אלה, החברה קבעה מדיניות של בלעדיות לטובתה; ערכאת הערעור התשיעית נדרשה לבחון את תנאיהם ותחולתם של עילות תביעה נזיקיות – האחת גרם הפרת חוזה (התערבות מכוונת ביחסים חוזיים) והשנייה הפרה של דיני ההגבלים העסקיים;

עוד בפסק הדין: בית המשפט אישר את קביעת בית המשפט המחוזי כי עומדת ל-SDC חסינות מתביעת UNM בכל הנוגע לעילת דיני ההגבלים עסקיים  וכי אין צורך להתייחס לקביעה החלופית של בית המשפט המחוזי לגופה של טענת דיני ההגבלים העסקיים

27.7.15

במסגרת הליכים מנהליים, הרשות לניירות ערך של ארצות הברית פסקה, כי המשיב Fortenberry הוא עבריין סדרתי של דיני ניירות ערך; המשיב גייס כספי משקיעים וביצע בהם שימוש לצרכיו הפרטיים, תוך שהוא מעלים עובדה זו מהמשקיעים, לרבות העובדה כי הליכים רגולטורים קודמים נפתחו כנגדו בעבר; במקרה דנן, נראה כי Fortenberry נטל סך של $79,950 מהחברה ומכספי המשקיעים  לטובת הוצאותיו האישיות ומשיכות מזומנים

עוד בפסק הדין: החלטה המורה על פתיחת הליך מנהלי והליך של "הפסק וחדול" בהתאם לסעיף 8A לחוק ניירות ערך, סעיף 21C לחוק המסחר בניירות ערך,  סעיפים  203(f) ו- 203(k) לחוק ייעוץ השקעות וסעיף 9(b) לחוק חברות השקעה, ומתן הודעה על קיום שימוע

27.7.15

התרשלותו של יועץ משפטי, אשר מונה כיועץ של וועדת הנושים הבלתי מובטחים על ידי בית המשפט של פירוק, הובילה את ערכאת הערעור התשיעית לשאלה, האם עסקינן בעילת תביעה המקוטלגת כ"הליך ליבה" לפי כותר 11 לפקודת פשיטת הרגל האמריקאית, לצורכי קביעת סמכות השיפוט ותחולת הדין; נפסק כי התביעה נופלת בקלות בגדרי ההגדרה של "הליך ליבה", משום שבית המשפט לפשיטת רגל אישר את העסקת עורך הדין על ידי הוועדה וכן אישר את שכרו; חובותיו נגעו לניהול נכסי פשיטת הרגל בלבד; וטענתם של חברי הוועדה התבססה רק על מעשים שהתרחשו במסגרת ניהול נכסי פשיטת הרגל

עוד בפסק הדין: בית המשפט המחוזי קבע, ובצדק, כי בית המשפט לפשיטת רגל הפעיל כראוי את סמכות השיפוט הנתונה לו על תביעת הרשלנות המקצועית, ודחה בצדק את התיק לגופו של עניין; בית המשפט קבע, כי בית המשפט לפשיטת רגל הפעיל כראוי את סמכות השיפוט הנתונה לו על תביעת הרשלנות המקצועית לאחר העברתה מבית המשפט של המדינה, משום שהתביעה הייתה בגדר "הליך ליבה" בהליכי פשיטת רגל