13.4.15 במסגרת התנגשות בין דיני הפטנטים לדיני התחרות, ערכאת הערעור השנייה נדרשה לשאלה, האם החוזים נשוא התביעה, יצרו "חובה לסחור" בהתאם לדיני ההגבלים העסקיים, חובה שהינה ברת אכיפה כלפי לקוחות צד ג'? עוד בפסק הדין: סעיף 2 לחוק שרמן; הלכת Aspen Skiing;
13.4.15 בית המשפט העליון בארצות הברית, נדרש לבחון את חוק זכויות היוצרים משנת 1976, אשר מעניק לבעלי זכויות היוצרים את הזכות הבלעדית לבצע לציבור את היצירה המוגנת, ובאופן ספציפי את השאלה, האם חברה הפרה את הזכות הבלעדית הזו עת מכרה שירות טכנולוגי מורכב למנוייה, אשר אפשר ללקוחות לצפות בתכניות טלוויזיה באמצעות האינטרנט, כמעט באותו הזמן בו הן משודרות; בית המשפט נדרש לבחון האם דוקטרינת "השימוש ההוגן" יכולה לסייע למנוע יישום בלתי הולם או בלתי צודק של ה- Transmit Clause עוד בפסק הדין: בית המשפט העליון מפרש את המונח "לציבור" באופן שהוא חל על פרטים הפועלים כחברים רגילים של הציבור, אשר משלמים כדי לצפות בתכניות הטלוויזיה המשודרות, שרובן מוגנות בזכויות יוצרים; ההגדרה איננה חלה על אלו אשר פועלים כבעלים או מחזיקים במוצר הרלוונטי
13.4.15 בתום חקירה שנוהלה ברשות לניירות ערך באונטריו, נפסק כי החשודים ניהלו מסחר לא רשום והפצה בלתי חוקית של ניירות ערך בתקופה הרלוונטית; נפסק, כי המשיבים גייסו ממשקיעים סך של כ- 1.15 מיליון דולר, אשר שימשו למטרת מסחר במטבע חוץ; המשקיעים קיבלו שטרות חוב בגין הלוואותיהם, בעוד שהחשודים שסחרו במט"ח הפסידו את הכסף במסחר Forex; הרשות נדרשה לשאלה, האם המסחר היה מסחר בניירות ערך ופסקה, לעניין זה, כי מבחן "חוזה ההשקעה" התממש במקרה זה, באשר שטרי החוב היוו שטרות הכפופים לחוזה השקעה ולפיכך, שטרי החוב היוו ניירות ערך לפי החוק ועל כן, היו חייבים ברישום ברשות כנדרש על פי דיני ניירות הערך הקנדיים; עוד בפסק הדין: תכלית הרישום ברשות, מבקשת להבטיח כי מי שסוחר בניירות ערך יענה על דרישות המיומנויות המתאימות ויעמוד בסטנדרטים האתיים המתאימים ובדרישות החוק;
12.4.15 מיהו איש פנים? והאם אדם שמקבל מידע מהותי לא פומבי מאיש פנים, מפר את האיסור של שימוש במידע גם אם איש הפנים לא הפיק רווח אישי ממסירת המידע? בית המשפט פוסק כי מקבל המידע רשאי להשתמש בו, כל עוד מוסר המידע לא הפיק רווח אישי מכך או הפר חובת אמון לחברה. Dirks v. SEC, 463 US 646 – Supreme Court 1983
3.4.15 דיני הערכת שווי הוגן: בית המשפט הצ'נסרי בדלוור מודה ומתוודה על הקשיים שעימם הוא מתמודד, עת הוא נדרש לבצע הערכות שווי של מניות חברה במסגרת תפקידו וסמכויותיו השיפוטיים; במקרה דנן, ומששני הצדדים לא עמדו בנטל להוכיח את המרכיבים הרלוונטיים לקביעת השווי ההוגן, השופט גלאסקוק מפשיל את שרווליו ועושה כן בעצמו, תוך התייחסות לאי-ההגינות שבהעברת נטלי ההוכחה וההערכה האמורים לפי סעיף 262 לחוק החברות בדלוור, לכתפי השופט היושב בדין עוד בפסק הדין: סעיף 262 לחוק החברות בדלוור; מה הדין כאשר בית המשפט אינו מקבל אף אחת מהערכות השווי של המומחים מטעם הצדדים?; מהם "מכלול המרכיבים הרלוונטיים" לבחינת שווי חברה?; שיטת ה-DCF להערכת שווי ושיטות אחרות להערכה
3.4.15 ערכאת הערעור השלישית (Third Circuit) מתייחסת ברצינות ובכובד ראש לערעור שהוגש על החלטת חבר מושבעים, אשר פסק את אחריותם של 14 דירקטורים ושל שני נושאי משרה בחברה, בגין הפרת חובות אמונים שנבעה מניהול כושל של נושאי המשרה ומפיקוח כושל של הדירקטוריון; בתוך כך, ערכאת הערעור מקיימת דיון בשאלת העילה הנזיקית, לפיו תקום חבות כלפי מי שגרם להעמקת קריסתה הכלכלית של החברה (deepening insolvency) ופיצויים עונשיים כלפי דירקטורים שלא מילאו אחר חובות הפיקוח שלהם עוד בפסק הדין: חובות אמונים של נושאי המשרה בחברה (מנכ"ל וסמנכ"ל כספים); חובות אמונים של הדירקטוריון; עילה נזיקית של "העמקת חדלות פירעון" של חברה; פיצויים עונשיים לדירקטורים (punitive damages)
31.3.15 פרשת הטיית שערי ה-LIBOR עולה לבירור נקודתי בבית המשפט העליון בארצות–הברית: בית המשפט העליון נדרש לערעור שהוגש על החלטתה של ערכאת הערעור השנייה, במסגרת בירור פרשת הטיית שערי ה-LIBOR, ובתוך כך בשאלה, האם סילוק על הסף של אחת מהתביעות (טרם איחודן) בגין דחייה על הסף של הטענה, כי העותרים ניזוקו בנזקים המוכרים על ידי דיני ההגבלים העסקיים, קנה להם ערעור בזכות? האם דחיית תביעתם בבית המשפט המחוזי, היוותה פסק דין סופי שעליו קמה זכות ערעור? עוד בפסק הדין: נזקי ציבור בגין הפרה של דיני ההגבלים העסקיים; ערעור בזכות של חלק מהתביעות שהוגשו כנגד הבנקים שהיטו את שערי ה-LIBOR בהליכי משפט מוקדמים טרם איחוד התיקים – אימתי? וערעור ברשות – אימתי?