27.2.22 בית המשפט הצ'נסרי בדלוור בוחן בקשות לדחות על הסף תביעה שהגיש בעל מניות כנגד עסקת מיזוג, במסגרתה התקשרה חברה אונקולוגית ציבורית עם תאגיד ענק, בטענה כי העסקה הייתה תוצר של הפרות חובות אמונים של הדירקטורים של החברה. האם הצליחו הנתבעים – חברי הדירקטוריון של החברה, היועץ הפיננסי וספונסר ההון הפרטי שלה – "לטהר" את העסקה לפי הלכת Corwin? בית המשפט הצ'נסרי בוחן האם התובע טען עובדות המצביעות על כך שההצבעה נערכה ללא קבלת מלוא המידע הרלוונטי? בית המשפט משיב על השאלה תוך בחינת סוגית "מהותיות" החומר שיש למסור לבעלי המניות על מנת שיהיו חמושים במידע מספק לגבי העסקה המוצעת עוד בפסק הדין: סטנדרט הטיעון הדרוש כדי לשרוד בקשת דחייה על הסף היא סבירות מתקבלת על הדעת (reasonable conceivability) – זהו סטנדרט מינימלי וידידותי לתובע; לפי Corwin כלל שיקול הדעת העסקי יחול על עסקה שאושרה בהצבעה לא כפויה של בעלי המניות נעדרי עניין אישי, לאחר קבלת מלוא המידע הרלוונטי; לאישור בעלי המניות למיזוג לפי סעיף 251(h) על ידי קבלת הצעת רכש, יש את אותו אפקט "מטהר" של הצבעה בעד מיזוג זה; האם התובע טען עובדות מהן ניתן להבין באופן סביר ומתקבל על הדעת שההצבעה לא התקבלה לאחר קבלת מלוא המידע הרלוונטי; האם המידע שפרסמה החברה גילה לבעלי המניות את כל המידע המהותי ולא הטעה אותם באופן מהותי; על מי מוטל הנטל להוכיח שבעלי המניות קיבלו את מלוא המידע הרלוונטי בעת ההסתמכות על אישור בעל המניות לטיהור עסקה מותקפת; יסודות עילת הסיוע להפרת חובות אמונים
27.2.22 התובעים העותרים הגישו תביעת פיצויים קבוצתית, בשם המשקיעים אשר סחרו במניות החברה בין השנים 2015 ו- 2016. חומרי הפרוקסי שנמסרו למשקיעים, גילו והציגו שהחברה עמדה לעבור הליכי חזרה לחברה פרטית (going private); כי לא היו כל תוכניות בהווה, הצעות או משא ומתן, לעסקת חברה יוצאת מן הכלל (שלא במהלך העסקים הרגיל); וכן שבעתיד, החברה צפויה להציע או לפתח תוכניות והצעות לרישום מחדש. על בסיס מצגים אלה, המשקיעים הסכימו למכור את אחזקתם בניירות הערך בחברה. אלא ששישה-עשר חודשים מאוחר יותר, החברה עברה הליכי חזרה לפרטית ואף הוצהר לציבור שהחברה תירשם מחדש בשוק ההון הסיני. ערכאת הערעורים השנייה בוחנת האם כדין, דחה בית המשפט המחוזי דלמטה, את תביעת התובעים, בטענה כי לא נטענו טענותיהם בדבר מצג שווא והשמטתו של פרט מהותי, כראוי. עוד בפסק הדין: מצג כוזב כלפי משקיעים ביחס לרישום מחדש של החברה לרישום למסחר; מהו מידע מהותי למשקיע הסביר?; איך קובעים את רמת המהותיות של המצג הכוזב או של הפרט שהושמט?; האם קיימת כלפי חברה ציבורית חובות גילוי כלשהן?; הקשר שבין פרסום מסחרי מטעה לבין מצג שווא ואי-גילוי נאות; יסודותיה של עבירת המצג שווא ואי-גילוי נאות; באילו מקרים ובאילו נסיבות קמה על חברה ציבורית החובה לגלות?; הוכחת יסוד הכוונה בתרמית בניירות ערך – מניע והזדמנות לבצע את התרמית או קיומן של ראיות נסיבתיות חזקות המעידות על התנהלות פסולה במודע או פזיזות.
23.2.22 חובות האמונים של נושאי המשרה ובעל השליטה בחברות SPAC: בית המשפט הצ'נסרי בדלוור, מפשיל שרוולים ולראשונה, בוחן את המבנה הייחודי של חברות ה-SPAC (special purpose acquisition company) בראי חובות האמונים ודיני האמונאות החלים על חברות דלווריות. התהליכים המגוונים של חברות ה-SPAC, לצד היותה של החברה, למן ההתחלה ועוד לפני שהיא מתמלאת בתוכן עסקי, בגדר חברה ציבורית מדווחת, ולאור נוכחותו של יזם-ספונסר, אשר לו אינטרסים משל עצמו, הופכים ישות חדשה זו בשוק ההון למורכבת בפני עצמה. אך האם יש בתהליכים הדרמטיים שהיא עוברת, כדי לפטור אותה מכמה מהדוקטרינות הבסיסיות בתחום דיני החברות ודיני ניירות הערך? עוד בפסק הדין: מי הן חברות ה-SPAC, כיצד הן פועלות, והאם ניתן להטיל על נושאי המשרה בהן, חובות אמונים?; חברות SPAC כאשכול במהלך התפתחותן, והאחריות הנלווית לכך; הספונסר בחברות SPAC כבעל השליטה בחברה וההשלכות המשפטיות של כך; חובות הגילוי של הספונסר וחברת ה-SPAC ביחס לתהליכים השונים המתרחשים בה עד לרכישת חברת המטרה; חברות SPAC – בין התנהלות של חברה פרטית קטנה, לחובות גילוי נאות בהיותה חברה ציבורית מדווחת; התנהלות דורסנית של חברות SPAC כקיפוח ועושק המיעוט כלפי בעלי מניות הציבור; האם די בעצם קיומו של בעל שליטה הניצב משני צידי המתרס של עסקה, כדי לבסס את סטנדרט הבחינה השיפוטית לפי כלל ההגינות המלאה?; חובות אמונים של בעל שליטה כלפי בעלי מניות מיעוט בעת מכירת שליטה; האם "האפקט המטהר" של הצבעת אסיפת בעלי המניות יכול "לטהר" גם עסקאות שחל עליהם סטנדרט הבחינה לפי כלל ההגינות המלאה (עסקאות חברה עם בעל השליטה)?; הנסיבות שבהן יחילו את סטנדרט הבחינה לפי כלל ההגינות המלאה; עסקאות בעלי שליטה וסטנדרט הבחינה לפי כלל ההגינות המלאה; עסקת חברה שלבעל השליטה עניין אישי בה; אלו סוגי חובות יש לבעל השליטה כלפי החברה וכלפי בעלי מניות המיעוט?; עסקאות חברה עם בעל השליטה וההנחה כי הוא מצוי משני צידי המתרס; דוקטרינת הבחינה הכפולה (twice tested authority) אשר על פיה ייבחנו פעולות ועסקאות של דירקטוריון חברה גם על בסיס דינים של אקוויטי (דיני יושר); באילו מקרים ובאילו נסיבות ייושמו דינים אקוויטביליים (דיני היושר) בדלוור, על החלטות עסקיות של החברה?; עושק וקיפוח המיעוט בדלוור, במסגרת יישום דינים אקוויטביליים (דיני היושר) על פגיעה מכל סוג שהוא על ידי הדירקטוריון, בזכויות בעלי מניות שהינן אינהרנטיות לאחזקה במניותיהם; כלל הבחינה הכפולה (twice tested) של בית המשפט הצ'נסרי, אשר נדרש בשעה שזכויות הצבעה אינהרנטיות לאחזקה במניות החברה נמצאות תחת סכנת עושק וקיפוח על ידי הדירקטוריון, אפילו אם בחינה לפי כלל ההגינות המלאה מצביע על מחיר הוגן והליך הוגן; כלל "הבחינה הכפולה" (Twice Tested) של בית המשפט הצ'נסרי בדלוור; טיבן וטבען של זכויות פדיון הנלוות למניה; המשמעות המשפטית והכלכלית של זכות מחזיק במניות לפדיון מניותיו; השלכות הפגיעה בזכויות הפדיון של בעלי מניות החברה; האם חובות האמונים של הדירקטוריון צריכות להתקיים תוך אבחנה בין סוגי המניות של המחזיקים?; האם הדירקטוריון חב חובות אמונים עדיפות כלפי סוג מסוים של בעלי מניות? האם האחזקה בסוג מסוים של מניות יוצרת עדיפות או קדימות מצד הדירקטוריון?
16.2.22 התביעה הקבוצתית: העותר בתביעה זו, מבקש להגיש תביעה נגד Google LLC, במתכונת ייצוגית, במסגרת תביעתו לפיצוי מכוח סעיף 13 לחוק ההגנה על נתונים פרטיים משנת 1998, בגין נזקים שנגרמו, כביכול, לקבוצת אנשים שהיו הבעלים של Apple iPhone, זאת כתוצאה מעיבוד נתונים לא חוקי שגוגל ביצעה, תוך שימוש בנתונים פרטיים, ותוך הפרת דרישות החוק. בית המשפט העליון מעמיק ביסודות התביעה הייצוגית, תנאיה המוקדמים, חשיבות הליכים אלה במערכות המשפט, והמדיניות שיש ליישם בעת הבחינה האם תובע ייצוגי עמד בתנאים המוקדמים להגשת תביעה מסוג זה. עוד בפסק הדין: מטרותיה, יתרונותיה וחסרונותיה של התביעה הייצוגית; גישות מקלות על מתן רשות לברר תביעה בהליכים ייצוגיים – הדין באנגליה, קנדה, אוסטרליה וניו-זילנד.
12.2.22 המשיב והמערערת היו נשואים זה לזו קרוב לעשרים שנה. במהלך תקופה זו, הם החזיקו וניהלו חברת אחזקות להשקעות המחזיקה בנכסי נדל"ן רבים בסינגפור. לאחר שבני הזוג התגרשו, ילדיהם השתלבו בניהול החברה ופעלו לפי הוראות האישה, ולטענת האיש – תוך קיפוח שלו. בערכאה הקודמת נקבע, כי האישה והילדים ניהלו את החברה בצורה מקפחת כלפי האיש. כעת מערערים האישה והילדים על קביעה זו; כמו גם על הקביעה שהאישה גזלה כספים מהחברה; עוד בוחן בית המשפט לערעורים האם פירוק החברה הוא הסעד המתאים בנסיבות המקרה, במיוחד לאור התפרצות מגפת הקורונה והשלכותיה על שווי הנדל"ן שמחזיקה החברה עוד בפסק הדין: קיפוח לפי סעיף 216 לחוק החברות; מהו הנזק האמיתי אותו מבקש התובע לתבוע? האם נזק זה נבדל מהנזק של החברה והאם הוא עולה כדי חוסר הוגנות מסחרית כלפי התובע? מהו הסעד המהותי המבוקש והאם זהו סעד שהולם באופן משמעותי את הנזק האמיתי שנגרם לתובע? האם מדובר בסעד שניתן להשיג לפי סעיף 216 לחוק החברות בלבד? האם הגשת התביעה לפי סעיף 216, ולא לפי סעיף 216A, עולה כדי ניצול לרעה של ההליך בנסיבות המקרה?
12.2.22 במשך שנים השתמשו הנאשמים במידע שהשיגו מהודעות לעיתונות שנגנבו זמן קצר לפני פרסומן, כדי לבצע עסקאות בניירות ערך על בסיס המידע. המסחר התאפשר על ידי מתווכים ששילמו להאקרים על ההודעות הגנובות ומסרו את הפרסומים לנאשמים ומימנו עבורם חשבונות ברוקראז' לשימוש בעסקאות. בסופו של דבר, העסקאות הבלתי חוקיות של הנאשמים הביאו לרווחים של מיליוני דולרים; חבר מושבעים בבית המשפט המחוזי הרשיע את הנאשמים בשלל עבירות שונות, לרבות קשירת קשר ותרמית בניירות ערך. האם המדינה הציגה ראיות מספקות לתמוך בהרשעת המערערים? האם בית המשפט המחוזי בניו יורק הוא הפורום הנאות לדון באישומים בתרמית בניירות ערך? עוד בפסק הדין: קשירת קשר לביצוע הונאה באמצעים אלקטרוניים, קשירת קשר לביצוע תרמית ניירות ערך ופריצות למחשבים, תרמית בניירות ערך וקשירת קשר לביצוע הלבנת הון; תרמית בניירות ערך – יסודות העבירה; האם כדי להוכיח קשירת קשר, המדינה חייבת להוכיח ששני אנשים או יותר התקשרו במיזם משותף למטרה בלתי חוקית, תוך מודעות לאופיו ולהיקפו באופן כללי; האם המדינה חייבת להוכיח שהנאשם ידע את כל פרטי הקשר, או שהיה מודע לזהותם של כל שאר המשתתפים בו; האם המדינה הציגה ראיות המבססות פורום נאות (venue) בקשר לאישומי התרמית בניירות ערך; מהם שינוי קונסטרוקטיבי (constructive amendment) וסטייה מכתב האישום (variance)? טיבן ומהותן של הוראות לחבר המושבעים והשלכתן על ההרשעה
12.2.22 המערער, ברוקר במקצועו, הורשע על ידי חבר מושבעים בכך ששיקר למשקיעים, המליץ על אסטרטגיית מסחר בתדירות גבוהה שלא התאימה ללקוחותיו וביצע שורה של עסקאות בלתי מורשות בחשבונות הלקוחות. בית המשפט הורה לו להשיב את רווחי הפרתו והטיל עליו קנסות אזרחיים לפי הוראות דיני ניירות הערך; המערער תוקף את ההחלטה מבחינה מהותית ופרוצדוראלית; ערכאת הערעורים עוסקת, בין היתר, בסוגיות של סמכות שיפוט, היקף הקנסות לפי דיני ניירות ערך ועילת התביעה המתאימה בנסיבות המקרה הנוכחי עוד בפסק הדין: סעיף 10(b) לחוק המסחר בניירות ערך משנת 1934 (Securities Exchange Act of 1934) ותקנה 10b-5 שהותקנה מכוחו, וכן סעיפים 17(a)(1), 17(a)(2) ו-7(a)(3) לחוק ניירות ערך משנת 1933 (Securities Act of 1933); האם סעיף 28 U.S.C. 22 § 2462, שקובע מגבלת זמן בת 5 שנים להגשת תביעות אכיפה של הרשות לניירות ערך (SEC) להטלת קנסות אזרחיים, הוא סעיף שניתן להתנות עליו בהסכם; האם עילת התביעה הייתה צריכה להיות בנסיבות המקרה עילת מסחר סרק (churning) או עילת ייעוץ לא מתאים (suitability claim); קנסות אזרחיים בגין הפרות דיני ניירות ערך – שיקולים לקביעת הקנס, היקף הקנס, קיזוז הוצאות לגיטימיות