תקציר המאמרים:
הבורסה לניירות ערך בתל אביב ורגולציה עצמית בשוק ההון המקומי
מאמרו של עו"ד לאון יהודה אנידג'ר, "הבורסה לניירות ערך בתל אביב ורגולציה עצמית בשוק ההון המקומי", בוחן את הדיון החשוב המתנהל כיום בעולם וגם בארץ, בשאלת הכפפתן של זירות מסחר בניירות ערך לרגולציה חדשנית יותר, ולא בהכרח לרגולציה המסורתית המקובלת. המאמר דן באסדרה ממשלית (New Governance Theory), המבקשת להטיל ספק בתפיסות התיאורטיות המסורתיות של הרגולציה, לפיהן ראוי שאסדרה של פעילות פיננסית תיעשה על ידי שחקנים ציבוריים בלבד. על פי התפיסות המסורתיות של הרגולציה, עיצובם של כללים ואכיפתם, צריך שייעשו על ידי רשויות ציבוריות אשר הוסמכו לפעול כך בהתאם לחוק. לעומת זאת, תיאוריית הממשל החדש רואה באסדרה של פעילות פיננסית או של פעילות אחרת, פרויקט משותף של גורמים פרטיים א-מדינתיים ושל רשויות ציבוריות כאחד. האסדרה הממשלית מבקשת לרתום קבוצות אינטרס שונות וגורמים פרטיים בתעשייה, ליטול חלק בעיצוב הרגולציה החלה עליהם. בעוד שעל פי התפיסות המסורתיות של הרגולציה, השחקנים הפרטיים הינם שחקנים פסיביים בכל הקשור לעיצוב הדין החל עליהם, הרי שעל פי התפיסה החדשה, השחקנים הפרטיים הינם שותפים פעילים בפרויקט משותף של עיצוב הדין החל עליהם. במובן זה, הרגולציה אינה באה בהכרח עוד לידי ביטוי בהוראה היררכית מטעם הרשות הציבורית לגופים הפרטיים המוסדרים, אלא בשיתוף פעולה הדוק בין הרשות הציבורית לשוק החופשי. המאמר עוסק בסוגיית רגולציה עצמית על ידי הבורסה לניירות ערך, ומבקש לשכנע באופן מנומק, כי יש מקום להרחיב את סמכויות האסדרה של הבורסה לניירות ערך בשלושה תחומים עיקריים: (א) רגולציה של ברוקרים ודילרים; (ב) בירור מחלוקות בין ברוקרים ודילרים ובין לקוחותיהם; (ג) חינוך והדרכה של שחקנים פעילים בשוק ההון המקומי. הכותב אף מתייחס ליתרונות הרבים שברגולציה העצמית, כמו גם להיותה תוצאה ראויה מבחינת השוק.
הגבלים עסקיים ואכיפה פנימית - מבט השוואתי ונקודות למחשבה
מאמרן של עורכות הדין טליה סולומון ואיריס אכמון, "הגבלים עסקיים ואכיפה פנימית - מבט השוואתי ונקודות למחשבה", דן בחשיבותה ההולכת וגוברת של האכיפה הפנימית בתחומי דיני התחרות וההגבלים העסקיים. הרקע לכך הוא, כי מעבר להשלכות הרגילות של הפרת דיני ההגבלים העסקיים - במישור הפלילי, המינהלי והאזרחי - הורחבו סמכויות הממונה על ההגבלים העסקיים, ואף האכיפה הפרטית התגברה, כאשר תובענות ייצוגיות המבוססות על עילות הגבלים עסקיים, מוגשות בתדירות גדולה. במצב דברים זה, מנהלי עסקים נדרשים לנקוט אמצעי הגנה שיפחיתו את הסיכון להפרה של דיני ההגבלים העסקיים בתאגיד, והכלי הטוב ביותר לכך הוא אכיפה פנימית, קרי אכיפה של דיני ההגבלים העסקיים על ידי העסקים עצמם, בעצמם. הכותבות בוחנות את הקשיים הקיימים לתאגידים ביישום אכיפה פנימית אפקטיבית, וממליצות על צעדים שרשות ההגבלים העסקיים יכולה לנקוט לעידוד אכיפה פנימית, בפרט על עסקים קטנים ובינוניים. הכותבות בוחנות במאמר, כיצד רשויות תחרות שונות ברחבי העולם מיטיבות עם עסקים המיישמים תכניות אכיפה פנימית, ומה הם המרכיבים העיקריים שרשויות אלו סבורות שצריכים להתקיים בתכנית אכיפה אפקטיבית. כמו כן, הכותבות מתייחסות להטבות שראוי לטעמן, להקנות לתאגידים שאימצו תכנית אכיפה אפקטיבית. המאמר מפרט דוגמאות רבות מהארץ ומהעולם.
עודף זכויות והגנות בחקיקה ובפסיקה לטובת העובדים, המאיימות על חוסנם של התאגיד ושל המגזר העסקי בישראל
במאמרו של עו"ד שלומי לויה, "עודף זכויות והגנות בחקיקה ובפסיקה לטובת העובדים, המאיימות על חוסנם של התאגיד ושל המגזר העסקי בישראל", הכותב מסביר וטוען, כי העומס החקיקתי הרב, הפסיקה ואף הרגולציה מצד גורמים שונים הפועלים מכוח דיני המגן והעבודה על תאגידים כמעסיקים, מקשים ומכבידים על ההתנהלות המסחרית של התאגידים כגוף כלכלי. הכותב מציג, כיצד לעמדתו, הופר האיזון שבין זכויות העובדים ובין זכויותיהם של תאגידים במעמדם כמעסיקים, זאת בין היתר, לאור גל נוסף של חקיקה חדשה יחסית, אשר ממשיכה להעמיק מגמה בעייתית זו ולהגדיל את המרחק מהאיזון המיוחל. לעמדת הכותב, ההתייחסות העקרונית, לפיה גודלו וחוסנו של התאגיד המעסיק, הם שמצדיקים את צמצום כוחו לנוכח היעדר יחסי כוחות שוויוניים מול העובד, היא התייחסות מיושנת, אשר אינה עומדת במציאות של מדינת ישראל בשנת 2015. מזווית נוספת, הכותב בוחן, האם חקיקה או פסיקה לטובת העובדים על חשבון המעסיקים, אכן משרתת, בסופו של יום, את זכויות העובדים עצמם, תוך הפניית תשומת לב הקוראים לכך, כי אי-מתן הגנות ראויות גם לתאגידים המעסיקים, תוך הבטחת יכולתם לפעול כעסק תחרותי וכלכלי, עלול לפגוע לא רק בתאגיד המעסיק, אלא גם בעובדיו. הכותב מתייחס לצורכי התאגיד אף הוא, ל"כרית ביטחון" כנגד שלל הזכויות המורעפות על העובדים, על מנת שהאינטרסים המשותפים של התאגיד המעסיק מצד אחד, ושל עובדיו מן הצד השני, ייפגשו, ובכך יהיה גם כדי להקטין את חשיפת התאגיד לחדלות פירעון. המאמר מציג מספר רב של דוגמאות אשר מעוררות שאלות חשובות בחברה הישראלית, בהקשר של השמירה על זכויות העובד, והוא מאפשר הצצה אמיתית לקשייהם של תאגידים בישראל, בפרט עסקים בינוניים וקטנים, לעמוד בדרישות הרבות מהם בתחום זה.
מאמרן של עורכות הדין ורד שיידמן וסיגל לזרוביץ, "הוועדה המיוחדת של הדירקטוריון - קווים לדמותה החדשה, והצבעת האמון של בתי המשפט בממשל התאגידי של חברות בדלוור ובישראל", עוסק בוועדה המיוחדת החדשה של הדירקטוריון ובמגמה המלמדת, כי תם תפקידה כגורם מייעל גרידא, וכי בימים אלה ממש, הוועדה המיוחדת נערכת ליטול על עצמה תפקידים מורכבים בהרבה, על מנת להבטיח ממשל תאגידי תקין ולרכוש את אמונם של שוק ההון ואף של בית המשפט, בהתנהלות חברה עם בעל השליטה בה. במאמר זה, בוחנות הכותבות את השינויים במעמדה של הוועדה המיוחדת של הדירקטוריון בבית המשפט בדלוור מאז הלכת MFW, ואת ההתפתחויות בתפקידיה ובמטרותיה של הוועדה המיוחדת גם בישראל, לרבות דיון בשאלה, עד כמה קיים הבדל, אם בכלל, בין ועדת המיזוגים הדלוורית ובין ועדת התביעות הבלתי תלויות הישראלית. בין היתר, ניתן למצוא התייחסות להיסטוריה של הקמת הוועדה המיוחדת בדלוור; אילו תפקידים היא ממלאת כיום; באילו תנאים עליה לעמוד; מה צריך תובע להראות ולטעון, על מנת לערער את מעמדה; האם הלכת MFW חלה על עסקת Going Private בלבד, או שמא גם על עסקת מיזוג עם צד שלישי?; ומה לגבי תחולתה של ההלכה, ביחס לחברות פרטיות ועוד. הכותבות דנות בפניה החדשות של הוועדה המיוחדת, ומבקשות להעלות שאלות ראשוניות הנגזרות מהשינוי בתפקידיה, וההשלכות של שינויים אלה, לא רק על עצם תפקוד הוועדה, אלא גם על תחולתן של דוקטרינות אחרות ובסיסיות מדיני התאגידים, על הדירקטוריון בכללותו ועל יתר הדירקטורים בדירקטוריון שאינם יכולים לשבת בוועדה.
